לאחר שמיצתי את יכולות הלמידה
נשענתי על חצובת המרקע
ובהיתי.
לא היה בי הכח לדבר
לא היה בי הכח להשיב
לשאלותייך
לתת תקוה לבעיותייך
רק
להנהן בראשי
ולחכות
שלאט לאט תדעכי.
[ליצירה]
ממש התלהבתי בסוף השיר. מין חיוך כזה שנמרח על הפנים ואתה לא יודע למה. די נועז, הייתי אומר.
לא הייתי מספר אותו לילדיי (כשיהיו לי, בעז"ה) אחרי השינה. נפלא!
תגובות