למדני לקבוע עיתים אל הזמן
כמו אותה לטאה הלואטת לסלע
על מה שהיה וחלף ונטמן
במרחב שבין מטה ומעלה.
(בית-הכנסת בסוסיא העתיקה, ז' סיוון ה'תשס"ד)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאד נגע לי... [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד אולי זה לא קשור אבל זה הזכיר לי קטע משיר מאוד אהוב עליי של לאה גולדברג : "...לבל יהי יומי עליי כתמול שלשום לבל יהי עליי יומי הרגל" אם ואולי נשים יותר על מה שהיה יהיה ועכשיו אולי לעולם לא נרגיש מורגלים לחיים. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה? (לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.) למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן בלי לפתוח שום קופסה טמונה לחלוף הלאה לשכוח את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש לאה גולדברגי. וזאת המחמאה הכי גדולה (כמעט) שאני יכולה לתת. [ליצירה]
- [ליצירה] .... :) [ליצירה]
- [ליצירה] --- בדיוק דיברתי על זה אתמול בהודעת הפרידה שלי מהפורום.... אפשר להסתכל על בן-אדם מהצד הלא כרונולוגי, הלא תלוי בזמן. אופי. ואפשר ברגע מסויים. ואם העקרונות שלו נוגדים - הוא עבד זמן. אם בן-אדם ששירים או סוג הומור מסויים נוגדים את הערכיםשלו, והוא בכל זאת שר אותם וצוחק מהבדיחות הללו - הוא עבד זמן. כתוב טוב, השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- התכוונתי: לא לראות את הנורמה בפוסלת המחשבה העצמאית ומשטיחתה, ומביאה לבחירת הדרך ללא בחירה. ואם זו הדרכה כללית, יש בזה כשל לוגי, כיוון שאז זו הנורמה ואין נורמות אחרות. אבל אני עייף עכשיו, נראה לי. (לשם שינוי? גילויי חיבה? איזה יופי.) [ליצירה]
- [ליצירה] ------- ואוו, וואו (כן, וואואואו שונים יצאו לי) איזה יופי, מתוק, משעשע, כיפי, נחמד וחמוד ומהנה ומרתק. כל השילוב הזה, הכל. מקסים. רק ש: האדם הוא נזר הבריאה ולא נזיר הבריאה והכריש אמר אני יאכל, במקום אני אוכל וזה נורא. תמשיכי לכתוב ככה! [ליצירה]
- [ליצירה] --- נורא נחמד. זה קטע שצריך להתפרסם, הוא יכול לשמש כבסיס לשיעורים, פעולות וסדנאות. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- שנזכה לתפילות טובות. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כן, גם אני חשבתי שזה היה מכוון. ונזכרתי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- באמת נחמד, נפש תאומה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] -- אז מה התהליך שעובר על הדובר בשיר? הוא נע מחוסר הסכמה לתופעה להבנה שהתופעה היא אהבה, ואולי חזרה בו מעמדותיו הקודמות (ה'עדיין') מרמז על כך. ייתכן שכוונת המחבר לא היתה לדבר על הומוסקסואליות, אבל הדבר נראה באופן מאוד ברור. עכשיו, באמת יכול להיות שהיתה שם אהבה, אף-אחד לא אומר שלא - אבל זה אסור. ובתהליך הזה, שנע מחוסר הסכמה להבנה, אין שום-דבר טוב, אין שום-דבר מפרה. טעות גדולה. וילדה בין זמנים, הדחייה של ההומוסקוסאליות לא נובעת מסיבות אגואיסטיות (זה מגעיל) אלא מציווי תורני. גם שחיטה זה דבר מגעיל. [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה שיר ממני לאחי [ליצירה]
תגובות