למדני לקבוע עיתים אל הזמן
כמו אותה לטאה הלואטת לסלע
על מה שהיה וחלף ונטמן
במרחב שבין מטה ומעלה.
(בית-הכנסת בסוסיא העתיקה, ז' סיוון ה'תשס"ד)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאד נגע לי... [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד אולי זה לא קשור אבל זה הזכיר לי קטע משיר מאוד אהוב עליי של לאה גולדברג : "...לבל יהי יומי עליי כתמול שלשום לבל יהי עליי יומי הרגל" אם ואולי נשים יותר על מה שהיה יהיה ועכשיו אולי לעולם לא נרגיש מורגלים לחיים. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה? (לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.) למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן בלי לפתוח שום קופסה טמונה לחלוף הלאה לשכוח את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש לאה גולדברגי. וזאת המחמאה הכי גדולה (כמעט) שאני יכולה לתת. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני מתייחס רק לשורה הראשונה, ששבתה אותי. זה ממש מזכיר לי את הרגעים בחורבות בית-הכנסת בסוסיא, בסיור, לפני שהגיעה כל הקבוצה, כששהיתי שם לבד, צופה על יטא, אוכל את השקט, מתקיים. [ליצירה]
- [ליצירה] לא תיקום ולא תיטור ככה לא משפרים בן-אדם. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא זכרתי שכבר קראתי... מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] --- לרגע חשבתי שאתה שירה. כן, מסכים עם אסתר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- חתלתול. ברגע שהטקסט יצא אל הקורא, הקורא יכול לפרש אותו כרצונו... מודל פיסק. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ידעתי שקראתי את זה פעם. [ליצירה]
- [ליצירה] שַׁיִּט - לזה התכוונתי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה יפה, יפה, יפה. האינדיבידואליסט. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ליד גן הפעמון, ורחוב דוד המלך, וימין משה, וטחנת רוח עם המון תמונות לתולדותיו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד נחמד ויפה, מצחיק וכיף לקרוא, אבל מאחורי זה מסתתר משהו מאוד עצוב: הביורוקרטיה הבלתי-נסבלת של התפילה. אני מעדיף להתפלל מהלב ולא מהסידור, אבל אני כבול כרגע. (והיה שם מסר גזעני על ערבים שמאוד סלדתי ממנו, גם אם זה בצחוק) [ליצירה]
תגובות