הוא לא אהב אותה בכלל. לפעמים הוא אפילו הצטער שהכיר אותה. הוא לא הבין עד כמה היא בנתה אותו, עד כמה חלק גדול מאישיותו הוא ממנה ובזכותה. הוא לא הרגיש את כל הכוחות שהיא מעניקה לו כל רגע, הוא חש רק בקשיים שהעמיסה עליו. היא מצידה לא הפסיקה לתת. המשיכה להתקדם ולקדם אותו יחד איתה. עם הרבה סבלנות היא היא חיכתה לו, לאהבה שלו, לשיתוף הפעולה שלו. לקח לו זמן, אבל בסוף הוא ידע, ידע שהיא כל מהותו, כל חייו. ידע שהיא לרגע לא הפסיקה לתת גם כשהאתגרים היו לא פשוטים. ידע בידיעה אמיתית עמוקה, שהיא כל הזמן רק מביאה אותו למטרה של החיים. ולא רק אותו, אלא את כל העולם. אז אורו עיניו והוא הסתכל עליה במבט אחר. אז הואר גם ליבו. הוא הביט עליה במבט אוהב, מכיר טובה למי שיוצר אותה, והבין שהוא לא יכל ולעולם לא היה רוצה לחיות בלעדיה. הוא רצה לעשות בשבילה הכל, בשבילה ובשביל כל העולם. הוא - האדם האוהב את תהליך הגאולה.