‎‎‎‎‏‏‏‎‎‎‎

"אפר ועפר"

קטע הקראה בטקס ההתייחדות והזיכרון במשרפות של מאיידנק

 

כאן, במשרפות של מאיידנק, במקום הזה, אל מול הר האפר האיום והנורא, רצינו לחשוף בפניכם בקבוק, בקבוק אחד, והוא מלא בעפר ארץ ישראל.

           

אין ספק בלבנו, שהייתם רוצים, רוצים מאד, לעמוד ולהתייצב ולחיות, או לפחות להיטמן -  בעפר אדמת ארץ ישראל.

 

אך במקום זאת, במקום להיטמן בעפר, נערמתם לערימה גדולה וכואבת של אפר.

 

בעומדנו כאן למולכם, ביודענו כי לא זכיתם להגיע לעפר אדמת ארץ ישראל, רצינו להביא מעט מן העפר הזה -  אליכם.

 

בספר בראשית, כשאברהם אבינו נאבק על סדום, בין השאר הוא אומר: "ואנכי עפר ואפר".

 

הוא אינו אומר: "אפר ואבק", את זה שר יהודה פוליקר. אברהם אבינו אומר: "עפר ואפר".

 

וצריך לדעת שיש הבדל בין עפר לאפר.

 

האפר הוא הסוף. מתוך האפר לא יכול לצמוח שום דבר. האפר הוא מה שנשאר אחרי. האפר הוא סטאטי. האפר הוא מת.

 

עפר האדמה הוא נקודת ההתחלה. בעפר יש כוחות אדירים של דשנות, של זרימת חיים, של צמיחה. בעפר האדמה אנו מוצאים דינאמיות, מחזוריות של צמיחה וקמילה וצמיחה מחודשת, עפר האדמה הוא כוח של חיים.

 

אנו רוצים כאן, במעמד הזה, להתייצב למולכם, לעצום את העיניים, לנשום עמוק, ובדעה צלולה לומר לכם את הדבר הבא:

 

אנו, ילדי עפר הארץ, אנשי אדמת ארץ ישראל, רוצים שתדעו, שאתם אמנם נשארים כאן, אבל אנחנו, אנחנו ממשיכים!

 

אנו מקבלים על עצמנו, בעזרת השם ובלי נדר, לתרום ככל יכולתנו למהלך של תקומת מדינת ישראל, להתחבר לאמונה גדולה, לאהבת תורה וליראת שמים, להתחבר לקיום המעשי של תורה ומצוות ומעשים טובים, להתחבר לחיים היהודיים על אדמת ארץ ישראל.

 

אנו מקבלים על עצמנו, כל אחד מאיתנו בדרכו, להמשיך את כל מה שאליו כל כך רציתם, אבל לא יכולתם להגיע.

 

"ואנכי עפר ואפר" אומר אברהם אבינו.

           

ואנו כולנו אפר ועפר.

           

אפר הסוף של הגלות.

            ועפר הצמיחה של הגאולה.

 

אנחנו כאן, ואנחנו חיים, ואנחנו חוזרים בעזרת השם להמשיך, להמשיך, להמשיך ולחיות –

                                                  בארץ ישראל!