"דגל ישראל הועלה באש בקהיר".

 

(מן העתונות)

 

 

הדגל הנטוש

 

 

וביום שהדגל נשרף

לא הרכינו ברושים את ראשם.

לא הנידה העין עפעף

לא הקרבנו קרבן של אשם...

 

וגם אף אחד לא נבהל.

לא צעק וזעק בכאב

על כבוד לאומי שחולל, שהושפל

על סכין הננעצת בלב...

 

וראינו שריפה כמו חלום

ודגלנו בער כסחבה.

ואיתו בערה גם יונת השלום

ואיתם נשרפה התקוה...

 

ואנחנו איבדנו צורה

ושתקנו כדרך אילמים.

כי הדגל שלנו מזמן כבר נקרע -

מערכו משכבר הימים...

 

ואני מנותק מן הצד

ידעתי עצבות מעיקה.

ודמעה ענקית בכתה במורד

ושרפה כל עומד בדרכה...