התנתקות
ופתאום...
התפוצץ לו הכל בפנים.
ופתאום...
התנפץ כל הנוף שמולו
לאלפי רסיסים.
לא נותרה בו חיות
לא נותרה נשימה.
נשארה רק דממה
רק דממה.
אהרלה מאירוביץ
-
גר בישוב בשומרון, עוסק בחינוך
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה זה קשור? תסלח לי, בועז אופיר, אבל במה קשורה ההתנתקות והסרטים הכתומים והכחולים לעניים??? מה, אם יש עניים במדינה (וזה מה-זה קשה!) אז אין כבר נושאים אחרים חשובים בחיים? אם כך, יש לי רעיון לשיר נוסף: יש לנו עיירות פיתוח ויש לנו עניים יש לנו שרון ויש לנו עניים יש לנו איום גרעיני ויש לנו עניים יש לנו טרור ערבי ויש לנו עניים יש לנו ליגת כדורגל ויש לנו עניים כן יש לנו עניים יש אנשים שאין להם מה לאכול ולא מעניין אותי כלום, בגללם. יש עוד מיליון עניינים חשובים ואני מה איכפת לי - ימות העולם! ועוד נקודה אחת, בועז אופיר, שבה אני רוצה להביע דעה אישית: העוני הוא זוועת עולם, כמו גם המציאות שבה צומחת העניות ונוצרים העניים. אבל זו ממש לא הזוועה היחידה. [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי מי שמסוגל לחוש את הכיסופים. כיום, בגלל המדיה החושפת כל, ישנם צעירים שאיבדו את חוש הכיסופים. גם רוצים לגעת, אבל כאן ועכשיו! ואכן, יש ערך עצמי גם לכיסופים, לגעגוע. הם מבטאים אולי את הדרך הארוכה שהיא בעצם הקצרה, הם המצפן המסמן את הדרך. מי יגיע? אין לדעת. אך למי שיש כיסופים יש גם דרך. וגם זה הרבה כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] מהמם. המשפט האחרון מכניס את כל קודמיו למשמעות חדשה שלא הגענו אליה לאורך כל השיר. צמרמורת. תודה רבה - רסיס לילה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני רואה שנוצרה כאן בעיה בהקלדת סימני השאלה והנקודות בסוף משפט. 1. מישהו יודע איך מתגברים על זה? 2. מישהו יודע איך מתקנים את הכיתוב הנוכחי? תודה. אהרל'ה [ליצירה]
- [ליצירה] "אביטל מן השורה" שלום. קראתי ונהניתי מאוד. אצלי זה התחבר כמובן לעמידה מול פיתויים בחיים, ולכל הנושא של "הירהורי עבירה קשים מעבירה", כלומר הפיתוי הוא הרבה יותר חזק ומושך לפני שמממשים אותו, ולאחר מכן, פעמים רבות, מתברר שהוא בכלל לא משהו... הכתיבה שלך מבחינתי נגעה בדיוק במקום הזה, והיא יצאה ממש חכמה ומקסימה. תודה. אהרל'ה [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק מתוק ממש. נהניתי מאד. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תחושת הכאב שלך, ארז, עולה מכל משפט. לא היכרתי אישית את נתן יונתן ז"ל, אבל מה שדיבר אלי יותר מכל, זו היכולת שלו לשבץ שברי פסוקים מן התנ"ך בתוך שיריו, כשהם נטמעים בטבעיות, בזרימה השוטפת של השיר. לפעמים הוא לקח משפט מהתנ"ך ושיבץ אותו במשמעות אחרת לגמרי ממשמעותו המקורית. לפעמים צמד מילים נתנו את מימד העומק לשיר. לפעמים לא יכולת לחוות את תחושת הכאב טוב יותר, ללא המשפט התנ"כי שהוטבע בשיר. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות. חשבתי על זה לא מעט. אתה יודע מה זה אומר? זה אומר, שחוץ מזה שהבנאדם היה סייסמוגרף של מילים, בעל רגישות מדהימה לניואנסים הדקים ביותר, חוץ מזה הוא פשוט ידע תנ"ך. לא רק ידע מלשון השכלה, אלא מלשון התחברות. הבנאדם חי תנ"ך. רק מי שחי באמת את התנ"ך, יכול לעשות כזה שימוש טבעי בפסוקיו. והדבר הזה בדיוק, הוא שדיבר אלי בשיריו יותר מכל. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. [ליצירה]
- [ליצירה] צמרמורת. שיר שחופר פנימה ומרעיד נימים דקים בנשמה. מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] לאלעד אברהם יוסף לא כתבתי את זה על עצמי, כתבתי את זה - עם חצי חיוך - בעיניים של מישהו שלא פוגש את הזהות היהודית שלו. לא פוגש. אבל מחפש. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן שאלת השאלות. מתי באמת יבוא הגואל? הכאב הנוקב העולה מן השיר מזעזע ומעורר לחיים תחושות שכבר נשחקנו בהם. ההשפלה הלאומית אכן קשה. הלוואי שאנו כעם אכן נתעורר. יישר כח ערן. גאים בך. [ליצירה]
תגובות