אִשָּׁה רְגִילה, מִבּשׂר וּמִדם

כּוֹשֶׁלת אֵי שׁם בּשׁוּרוֹת.

שׁוּרוֹת ארוּכּוֹת, שׁל דְמוּיי בְּנֵי אדם

מִפְקד צְללִיוֹת אפוֹרוֹת.

צְרחוֹת פִּרְאִיוֹת, נְבִיחוֹת שׁל שִׁגְרה

כְּאִילוּ חלוֹם סִיוּטִים.

נִלְקחת בְּכֹחַ, מוּצֵאת מִשּׁוּרה

פּניה כִּפְנֵי המֵּתים...

שׁוּרת נִשְׂרכים, עיֵיפים, מוּתשׁים

הִיא נִגְרֶרת איתם בְּלֵיאוּת.

שְׁמִירה קפְדנית, בְּמדִים חמוּשׁים

האָמְנם זֶה הכָּל מְצִיאוּת ?!

האוּלם כְּבר אטוּם, הבּריח נִסְגר

הגַּז מִתפּשֵּׁט לְאִיטוֹ.

תמוּנוֹת מְהִירוֹת, קִטְעֵי הֶעבר 

האָדָם בְּמִפְגש עִם מוֹתוֹ. 

נִפְחֶדת עַד מָוֶת, נוֹשֶׁמת עמוֹק

האֲוִיר כּאן יקר מִזהב !

עוֹד רֶגע אוֹ שְׁניים, הגַּז יחנוֹק

על מה הִיא חוֹשֶׁבת עכשׁיו ? ? ?

נוֹפֶלת עַל רִצְפּת הבֶּטוֹן בְּאֵימה

ידיה לוֹפְתוֹת את גְרוֹנהּ.

פִּיה נִפְער בִּצְרחה איוּמה

לְהשִׂיג נְשִׁימה אחרוֹנה...

עֵיניים חוֹרְגוֹת מֵארוּבּוֹת אִישׁוֹנן

וְרִידִים מִתפּקְּעִים בְּעָצְמה.

חוֹשׁךְ שׁחוֹר, מְעוּרְפּל, מְעֻנָּן 

המָּוֶת בּוֹסֵס בְּדמהּ...

לְעוֹלם עוֹד אזְכּוֹר, רק אוֹתה לְבדה

וּדְמוּתה בְּלִי צוּרה לְמוּלִי.          

פּעם נשְׁמה כּאן, אִשָּׁה יְחִידה

הייתה זוֹ הסַבְתָּא שֶׁלִי...