אני מקווה להזכר,
בזמנים טובים,
כאשר רוח קרה נושבת.
שאשכח הגשם,
הזולג סביבי,
ומסתיר את קו האופק.

אז לקחה אהבתה,
ובצלילי מיתר,
העניקה לה כוח חדש.
ורצה לה,
בשדות זהב,
ועפיפונה נסק מעלה.

התישארי עימי,
התאהבי אותי,
גם כשהגשם בשער?
אל תתני לרוח,
לקחתך מכאן,
מעבר לשדותינו.

אך האור כבה,
והאקדח ירה,
הדממה בך אחזה.
והעפיפון ברח,
כשהרוח נשבה,
נעלם בווילון הגשם.

עברו קייצים,
רבים מספור,
והשדות נותרו ריקים.
לא תזכי יותר,
לא נוכל יותר,
להתאהב לצלילי מיתר.

אני מקווה להזכר,
בזמנים טובים,
כאשר רוח קרה נושבת.
שאשכח הגשם,
שצונח סביבי,
ומסתיר את קו האופק.