בית 1:
היחסים איתך,
כבר לא כמו שהיו.
קשה לתקשר,
את כבר לא שומעת,
לא אכפת לך יותר.
את נסגרת בפניי,
מאחורי מעטה של אבן קשה.

פזמון:
לפעמים את כמו אבן
מוצקה, כבדה ולא נוחה.
את מסרבת לזוז,
לא ניתנת לשבירה,
רק יושבת ומפריעה,
בדיוק כמו אבן מוצקה.

בית 2:
בכל פעם שאני מדבר,
את שוב מתאבנת,
ומתקשה אף יותר.
את כבר מזמן לא מצטערת,
רק יושבת ושותקת.
"למה להגיב בכלל!?",
את בטח חושבת.

בית 3:
אולי אני לא בסדר?
אני משתמש בפטיש הלא נכון?
כדי לנפץ אבן קשה כזאת.
יתכן שצריך מנוף גבוה יותר?
כדי להזיז כזה סלע גדול.
אך גם אחרי הכול,
את עדיין תהי
אבן מוצקה...

בית 1:
היחסים איתך,
כבר לא כמו שהיו.
קשה לתקשר,
את כבר לא שומעת,
לא אכפת לך יותר.
את נסגרת בפניי,
מאחורי מעטה של אבן קשה.

פזמון:
לפעמים את כמו אבן
מוצקה, כבדה ולא נוחה.
את מסרבת לזוז,
לא ניתנת לשבירה,
רק יושבת ומפריעה,
בדיוק כמו אבן מוצקה.

בית 2:
בכל פעם שאני מדבר,
את שוב מתאבנת,
ומתקשה אף יותר.
את כבר מזמן לא מצטערת,
רק יושבת ושותקת.
"למה להגיב בכלל!?",
את בטח חושבת.

בית 3:
אולי אני לא בסדר?
אני משתמש בפטיש הלא נכון?
כדי לנפץ אבן קשה כזאת.
יתכן שצריך מנוף גבוה יותר?
כדי להזיז כזה סלע גדול.
אך גם אחרי הכול,
את עדיין תהי
אבן מוצקה...