אדם הולך בצילו,
לפתע נגלה אליו אור,
הולך האדם בעקבות האור,
ועם כל צעד האור גדל ומתחזק.
לפתע,
האדם נופל.
האדם אוחז בקצוות האור
שנשלחות אליו
ומטפס.
טיפס האדם והגיע השמיימה.
שאל האדם את אלוקים:
"איכה?!"
[ליצירה]
ועודני מתגעגעת לכל אותם הדברים.
הכל.
השקט, הפשטות, האהבה, הכתיבה..
כתיבה פשוטה וממצה.
(ועכשיו כל תמר עושה לי אסוסיאציה לתמר של "מישהו לרוץ איתו". סרט חובה למקרה שתהית. במיוחד אם קוראים לך תמר.)
[ליצירה]
אוהבת!! :)
אה.. העונג שאחרי פגישה עם בנאדם אהוב. :) (לדעתי כמובן.. :) )
נהדר!
אהבתי גם את הטשטוש מאוחרה, כאילו היא לבד שם, ולא אכפת לה גם מאף אחד.
[ליצירה]
יפהפה.
כ"כ נכון ומדויק.
וואי.. אני ממש אוהבת את הקטע הזה, קראתי אותו מזמן ואהבתי אותו, ועכשיו אני קוראת אותו שוב והוא מקבל משמעות חדשה בשבילי.
לדעתי זה שווה הדפסה ותליה במקום קריא וזמין. :)
[ליצירה]
[ליצירה]
:/
קורה המון, הפחד שיזכירו את מי שלא צריך להיות מוזכר..
יפה +
תגובות