אדם הולך בצילו,
לפתע נגלה אליו אור,
הולך האדם בעקבות האור,
ועם כל צעד האור גדל ומתחזק.
לפתע,
האדם נופל.
האדם אוחז בקצוות האור
שנשלחות אליו
ומטפס.
טיפס האדם והגיע השמיימה.
שאל האדם את אלוקים:
"איכה?!"
[ליצירה]
ועודני מתגעגעת לכל אותם הדברים.
הכל.
השקט, הפשטות, האהבה, הכתיבה..
כתיבה פשוטה וממצה.
(ועכשיו כל תמר עושה לי אסוסיאציה לתמר של "מישהו לרוץ איתו". סרט חובה למקרה שתהית. במיוחד אם קוראים לך תמר.)
[ליצירה]
"לא בדברים שמחוץ לנפש
לא באוצרות חולפים ועוברים
בלב האדם פנימה
נשמעים צלילי עוגב
של הטוב היפה האמת והצדק
שם האושר שוכן."
(הרמב"ם)
וואו. תודה לך סוערתי.
[ליצירה]
שאלת ואני אשתדל לענות כמיטב יכולתי.
שאלת מה קרב אותי.
זה תהליך. מבררים. שואלים אנשים. קוראים ספרים. צריך להתאמץ.. ועד עכשיו אני עוד מבררת, ומחפשת עוד תשובות, אך את הבסיס מצאתי בעזרת אנשים סביבי שהיתה להם הסבלנות לענות לי על כל השאלות "כפירה" שלי.
(קשה מאוד לפרט את כל התהליך, זה המון. אני אשמח לשתף במסרישי עוד)
תגובות