הן יורדות לאט
אבל בנחישות.
אני מנסה להתנגד,
לא נעים.
אבל הדמעות,
הן בשלהן,
זולגות וזולגות ללא הפסקה.
והכל בגללה.
היא הלכה.
היא כבר לא פה.
היא למעלה.
מתה.
מחכה לי?
הלוואי.
אֶלְזַה .
-
"תאר לך בית קטן עם גדר צייר לך כלב ילדה ואישה"
-לולה-
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] משום מה בכל הקריאה הרגשתי כאילו יגיע בוקר שבו היא פשוט לא תקום.. זה כאילו הלך לקראת זה. שמחתי לקרוא שלא. צריך לחייך, ואז זה ישפיע בפנים. בדוק. כתיבה יפה, זורמת. [ליצירה]
- [ליצירה] כבר בפסקה הראשונה שמתי לב לשפה עגנונית.. :) יפה. השפה העשירה מאוד מוסיפה לנופח. [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי ובעז"ה כולנו נצליח לצאת מן האפילה אל האור. קליל, ועם זאת זועק. אהבתי. :) [ליצירה]
- [ליצירה] הו לא.. נשמע כואב. בתקווה לרפואה שלמה במהרה. בכל המובנים. [ליצירה]
- [ליצירה] באמת הבנתי אותו. ואז כבר לא היה בי צורך. [ליצירה]
- [ליצירה] אה.. עכשיו הבנתי. (כל אחד והחוויה שהוא עבר. יו נואו.) תודה על ההסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד.. מדהים!! אהבתי מאוד מאוד את המשפט: רסיסי אהבה דיממו נשמתי. (ולגלות לך סוד שהוא לא התחנפנות בכלל אלא רק משו שאני רוצה לספר לך? קצת חלמתי את זה בלילה אחרי שקראתי..) [ליצירה]
- [ליצירה] בתוך אחרים.. :) [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי וליבי עלז בקרבי על הפגישה. ההרגשה מלאת הציפיה מוכרת. ואז קראתי שהיה נורא. אוף. [ליצירה]
- [ליצירה] מוזר שלא הגבתי על זה כשקראתי בפעם הראשונה.. :) קראתי שוב ושוב ואהבתי כל פעם מחדש. [ליצירה]
