הן יורדות לאט
אבל בנחישות.
אני מנסה להתנגד,
לא נעים.
אבל הדמעות,
הן בשלהן,
זולגות וזולגות ללא הפסקה.
והכל בגללה.
היא הלכה.
היא כבר לא פה.
היא למעלה.
מתה.
מחכה לי?
הלוואי.
אֶלְזַה .
-
"תאר לך בית קטן עם גדר צייר לך כלב ילדה ואישה"
-לולה-
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת הבנתי אותו. ואז כבר לא היה בי צורך. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון וביצוע מצוינים!! עדין ויפה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] "חבר זה ללמוד להעז עם מישהו לצדך" התחברתי לכל המשפטים האלה שהם כמו "חבר הוא".. [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם הסוסה. קשה לחדש, כי נדמה שאת הכל כבר כתבו. אז כותבים רגש, שאולי כבר נכתב קודם, אך בכל פעם הוא נכתב אחרת. עם הנימה האישית של הכותב. [ליצירה]
- [ליצירה] ועודני מתגעגעת לכל אותם הדברים. הכל. השקט, הפשטות, האהבה, הכתיבה.. כתיבה פשוטה וממצה. (ועכשיו כל תמר עושה לי אסוסיאציה לתמר של "מישהו לרוץ איתו". סרט חובה למקרה שתהית. במיוחד אם קוראים לך תמר.) [ליצירה]
- [ליצירה] (שאר השירים שלך פה..) נראה לי שהשוני מתבטא בעיקר בביטוים, בשפה וברעיון שמובא פה בבהירות. [ליצירה]
- [ליצירה] יוֹ. כמה שהשיר הזה היה במקום. מטורף. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל מזל טוב! וזה שייך לא רק לילדך העתידי, אלא גם לילדים שכבר חיים, לנערים ולנערות שלנו.. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד.. מדהים!! אהבתי מאוד מאוד את המשפט: רסיסי אהבה דיממו נשמתי. (ולגלות לך סוד שהוא לא התחנפנות בכלל אלא רק משו שאני רוצה לספר לך? קצת חלמתי את זה בלילה אחרי שקראתי..) [ליצירה]
- [ליצירה] שאלת ואני אשתדל לענות כמיטב יכולתי. שאלת מה קרב אותי. זה תהליך. מבררים. שואלים אנשים. קוראים ספרים. צריך להתאמץ.. ועד עכשיו אני עוד מבררת, ומחפשת עוד תשובות, אך את הבסיס מצאתי בעזרת אנשים סביבי שהיתה להם הסבלנות לענות לי על כל השאלות "כפירה" שלי. (קשה מאוד לפרט את כל התהליך, זה המון. אני אשמח לשתף במסרישי עוד) [ליצירה]
