הן יורדות לאט
אבל בנחישות.
אני מנסה להתנגד,
לא נעים.
אבל הדמעות,
הן בשלהן,
זולגות וזולגות ללא הפסקה.
והכל בגללה.
היא הלכה.
היא כבר לא פה.
היא למעלה.
מתה.
מחכה לי?
הלוואי.
[ליצירה]
ועודני מתגעגעת לכל אותם הדברים.
הכל.
השקט, הפשטות, האהבה, הכתיבה..
כתיבה פשוטה וממצה.
(ועכשיו כל תמר עושה לי אסוסיאציה לתמר של "מישהו לרוץ איתו". סרט חובה למקרה שתהית. במיוחד אם קוראים לך תמר.)
[ליצירה]
יפה מאוד..
מדהים!!
אהבתי מאוד מאוד את המשפט: רסיסי אהבה דיממו נשמתי.
(ולגלות לך סוד שהוא לא התחנפנות בכלל אלא רק משו שאני רוצה לספר לך? קצת חלמתי את זה בלילה אחרי שקראתי..)