הן יורדות לאט
אבל בנחישות.
אני מנסה להתנגד,
לא נעים.
אבל הדמעות,
הן בשלהן,
זולגות וזולגות ללא הפסקה.
והכל בגללה.
היא הלכה.
היא כבר לא פה.
היא למעלה.
מתה.
מחכה לי?
הלוואי.
אֶלְזַה .
-
"תאר לך בית קטן עם גדר צייר לך כלב ילדה ואישה"
-לולה-
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו. הרצף הזה שלא נותן לנשום מדגיש את הסערה שבעצם מתחוללת מתחת למילים. (לעניות דעתי) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מוכר לי.. מהאולפיזמון של בהר"ן במקרה?.. [ליצירה]
- [ליצירה] ועודני מתגעגעת לכל אותם הדברים. הכל. השקט, הפשטות, האהבה, הכתיבה.. כתיבה פשוטה וממצה. (ועכשיו כל תמר עושה לי אסוסיאציה לתמר של "מישהו לרוץ איתו". סרט חובה למקרה שתהית. במיוחד אם קוראים לך תמר.) [ליצירה]
- [ליצירה] * :*) מקסים ממש ממש. תמיד אין מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון וביצוע מצוינים!! עדין ויפה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] המילים נראות כאלה פשוטות, שפה עממית כזאת- אבל יש בהם משו הרבה הרבה מעבר.. ממש הבנתי את הרצון הזה להחזיר.. לתת כי קיבלת כ"כ הרבה.. [ליצירה]
- [ליצירה] :) מאתגר ומזכיר לי את "מוצאים את נמו".. :) חזרה לאוקיינוס וזה.. [ליצירה]
- [ליצירה] :) לי אין בעיה. עמית? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד.. מדהים!! אהבתי מאוד מאוד את המשפט: רסיסי אהבה דיממו נשמתי. (ולגלות לך סוד שהוא לא התחנפנות בכלל אלא רק משו שאני רוצה לספר לך? קצת חלמתי את זה בלילה אחרי שקראתי..) [ליצירה]
- [ליצירה] כואב.. התהליך מוכר מדי. [ליצירה]
