הן יורדות לאט
אבל בנחישות.
אני מנסה להתנגד,
לא נעים.
אבל הדמעות,
הן בשלהן,
זולגות וזולגות ללא הפסקה.
והכל בגללה.
היא הלכה.
היא כבר לא פה.
היא למעלה.
מתה.
מחכה לי?
הלוואי.
[ליצירה]
אוהבת!! :)
אה.. העונג שאחרי פגישה עם בנאדם אהוב. :) (לדעתי כמובן.. :) )
נהדר!
אהבתי גם את הטשטוש מאוחרה, כאילו היא לבד שם, ולא אכפת לה גם מאף אחד.