אדם הולך בצילו,
לפתע נגלה אליו אור,
הולך האדם בעקבות האור,
ועם כל צעד האור גדל ומתחזק.
לפתע,
האדם נופל.
האדם אוחז בקצוות האור
שנשלחות אליו
ומטפס.
טיפס האדם והגיע השמיימה.
שאל האדם את אלוקים:
"איכה?!"
[ליצירה]
משום מה בכל הקריאה הרגשתי כאילו יגיע בוקר שבו היא פשוט לא תקום.. זה כאילו הלך לקראת זה.
שמחתי לקרוא שלא.
צריך לחייך, ואז זה ישפיע בפנים. בדוק.
כתיבה יפה, זורמת.
[ליצירה]
אוהבת!! :)
אה.. העונג שאחרי פגישה עם בנאדם אהוב. :) (לדעתי כמובן.. :) )
נהדר!
אהבתי גם את הטשטוש מאוחרה, כאילו היא לבד שם, ולא אכפת לה גם מאף אחד.
תגובות