היא-
מדברת בלחש,
כמעט ולא שומעים,
מלטפת אותנו
עם מילותיה,
עם קולה הרך.
עם מבט חודר,
ולעיתים מעורפל,
נכנסת עמוק עמוק
לתוך הנשמה.
ואני-
עומדת בצד
מביטה
וכ"כ כ"כ רוצה
רק לרגע
להתחלף
להיות כמוה
להיות אהובה.
[ליצירה]
הו. יש לי על זה תגובה ארוכה. אבל אולי אני אשמור את זה להודעה פרטית.
רק בעקרון הכללי - בנאדם צריך לעשות השתדלות ולא לסמוך רק על אחרים.
ולפעמים אסור לסמוך בכלל על אחרים.
תגובות