ברכה יושבת על ספסל האוטובוס ומדליקה לה עוד סיגריה. היא מעיינת בידיעה שמופיעה בעיתון ומסופר בה על אדם שחלם שפתאום במקום זרת יש לו סיגרית ווינסטון לייט, ואיזה רופא ערבי שמזדמן למקום תופר לו בניתוח מסובך חזרה את האצבע לצד של היד. הידיעה כמו החלום מסתיימת בתפקוד מוטורי מלא אבל ברכה נשארת מוטרדת, היא מחכה שנייה, נותנת להבנה שהות לפגוש בתודעה ויחד להפציע בהכרה מופלאה ששוב הגיע הסתם. אותה התראה ראשונה התרחשה ביום חמישי שעבר, בדיוק לפני ארבעה ימים. מאז התווספו סימנים נוספים- המאפרה של ברכה התמלאה ללא הפסק בבדלי סיגריות של אנשים שהיא לא זוכרת שפגשה. צרוף המילים "המיית הרוח" השתלט בצורה חריגה ונטולת כל הקשר לוגי על כל שיחה אפשרית, או לפחות כך נדמה לה. אנשים מגדלים זקן בלי לדעת למה. הטלוויזיה שטופה במבול של תוכניות בישול. מסביב לשעון, ללא הפסקה, רק תוכניות בישול. בלי אוכל. אפילו לא אוכל של עניים בתוך קופסאת שימורים שאנשים טובים תרמו, אפילו לא מזון למחשבה, אפילו לא פרור צהוב של במבה. והכי מוזר זה שחוץ מזה שהכי מוזר זה לא נכון תחבירית, זה גם לא דבר שקיים בכלל בהקשר הזה. שום דבר לא מוזר, הכל הכרחי. ברכה מסתובבת על משכבה. עברו יומיים וארבעים שנה. היא מתקשרת לביתה, קול נשי עונה. ברכה משתהה, וקוראת לה "אמא". מהצד השני משיב הקול "זה מה שמגיע למי שילד אותך, מתקשרת בשלוש בבוקר. מזלך שאבא לא ענה. לכי לישון, חולת נפש אחת." וברכה לא יכולה. חם מדי, והמיית הרוח בהרים. ולחץ פושט בחזה, זיעה גם. מה אם לא תרדם לעולם? מה אם תרדם לעולם? דנה מואסת במחשבות ונופלת לשינה ממנה לא תקום עוד לעולם. היא מתעוררת כעבור חצי שעה עקב לחץ עז להשתין. בשובה היא מגלה כי דבר לא השתנה והאכזבה ניכרת היטב בפניה. דנה מדליקה טלוויזיה ומגלה עולם של תוכניות בישול בשידור חוזר בהן תוכל לדלג כאוות נפשה. באחת יש קליפ של להקה עם מתופף, בשנייה שיח פוליטי משמים על גזרות כלכליות. בשלישית יש שקופית. ברביעית גם. השקופית שקופה בתכלת וניתן לראות מבעדה את אלוהים. הוא נם. הוא יקום בעשר, אם הוא באמת קיים. דנה נזכרת כי לפני בדיוק שבוע ואתמול אחד ישבה על ספסל האטובוס וקראה את אותה ידיעה על מטרידה, ונדמה כאילו היתה זו מישהי אחרת בכלל. מאז נסתמה אינה מכירה את עצמה,המחשבות רודפות אותה אולם אלו הן מחשבות של מישהי אחרת, אם כן למה לה לדאוג. האדום מתחיל לבעור בעד החלון, ועוד משהו קורה. כמו גור חתולים קטן שנאחז בחיים המיותרים שעוד יהיו לו בציפורניים קטנות וטיפשיות בלי לדעת למה, צפה לה האופטימיות על מצע של המיית הרוח, וסתם ככה דנה מחייכת. ממחר יהיה בסדר עד בהיר, הקריא את מחשבותיה החזאי בתוכנית הבישול.