[ליצירה]
אוף... הצלחת לשלב עצב באופטימיות בצורה לא רגילה ומרגשת.
( הזכיר לי משפט שקראתי של גלעד כהנא (סופר מהזן הצעיר) שכשנפטר לך מישהו קרוב ההרגשה שעוטפת אותך היא לא ש "אין אמא" אלא ש"יש אין אמא", שהחור הזה שנפער הוא מוצק ומוחשי)
[ליצירה]
מאוחר מדי להגיב על זה?
אני לא אישה ובקושי אמא, אבל ראיתי הרבה כאלה ברחוב ויש אחת ספציפית שאני אפילו מכיר ממש מקרוב, כך שאני מרשה לעצמי לקחת את רשות הדיבור ולהגיב בשם אותו הציבור (חרוז כפול, אני ממש משתגע היום..):
את השתגעת???
ככה, במחי דיו אלקטרונית למחוק חג קדוש שכזה, יומולדת נוסף שנחת משמיים? תחשבי קדימה! אולי עכשיו זה רק שיר, אבל הם גדלים, ואז זה כבר כסף גדול- לא רק פרחים, יכול להיות גם בושם של ז'אן פול, בגד מזארה, הספר החדש של יהודית קציר... נו ב'מת.
שי, שמביע את מחאתו השקטה גם בשם גלונים של דבק שהסניף תוך אינספור נסיונות כושלים להכין ברכות יום אם לא מכוערות מאוד מאוד מאוד.
[ליצירה]
אוי, איזה יופי... המעבר הזה בין פנטזיה למציאות היה שוטף, כתיבה יפה וקולחת בלי טלאים קטנים ומעצבנים שעוצרים את הרצף, ומשחק המילים בסוף משעשע מאוד..
[ליצירה]
תודה רבה רבה לכל המגיבים, נורא כיף לגלות דף מלא תגובות בבוקר של שבוע חדש...
השיר הקטן הזה (אני מעולם לא כותב שירים) נולד רק בהשפעת וכמתוך מחווה לטים ברטון, הבמאי של "אדוארד ידי מספריים" וסרטים אחרים ויוצר של ספר שירי ילדים חולני ביותר בשם "מותו המלנכולי של הילד צדף", (אשר מכיל מיני דמויות כגון הילד כתם, הילד הרעיל, זה עם הנעצים בעיניים וכו',) כך שבמנותק מההקשר קצת קשה להתייחס. מעבר לזה, כלנית, אני אשמח להסביר לך על הרצף, הקשר, וההיסטוריה המשפחתית של כל אחת מהדמויות באישי...