היא-
מדברת בלחש,
כמעט ולא שומעים,
מלטפת אותנו
עם מילותיה,
עם קולה הרך.
עם מבט חודר,
ולעיתים מעורפל,
נכנסת עמוק עמוק
לתוך הנשמה.
ואני-
עומדת בצד
מביטה
וכ"כ כ"כ רוצה
רק לרגע
להתחלף
להיות כמוה
להיות אהובה.
[ליצירה]
הו. יש לי על זה תגובה ארוכה. אבל אולי אני אשמור את זה להודעה פרטית.
רק בעקרון הכללי - בנאדם צריך לעשות השתדלות ולא לסמוך רק על אחרים.
ולפעמים אסור לסמוך בכלל על אחרים.
[ליצירה]
ועודני מתגעגעת לכל אותם הדברים.
הכל.
השקט, הפשטות, האהבה, הכתיבה..
כתיבה פשוטה וממצה.
(ועכשיו כל תמר עושה לי אסוסיאציה לתמר של "מישהו לרוץ איתו". סרט חובה למקרה שתהית. במיוחד אם קוראים לך תמר.)
תגובות