היא-
מדברת בלחש,
כמעט ולא שומעים,
מלטפת אותנו
עם מילותיה,
עם קולה הרך.
עם מבט חודר,
ולעיתים מעורפל,
נכנסת עמוק עמוק
לתוך הנשמה.
ואני-
עומדת בצד
מביטה
וכ"כ כ"כ רוצה
רק לרגע
להתחלף
להיות כמוה
להיות אהובה.
[ליצירה]
גם אני חושבת שכל אחד יכול לעמוד בפני עצמו, אבל מבחינתי זה רצף. ולכן הכל הובא ביחד.
ולגבי החיבור - המשותף ביניהם הוא משו מאוד אישי. הגיוני שזה יראה לך לא משו. בשבילי הכל צריך לבוא ביחד. ובסדר הזה דווקא.
[ליצירה]
ועודני מתגעגעת לכל אותם הדברים.
הכל.
השקט, הפשטות, האהבה, הכתיבה..
כתיבה פשוטה וממצה.
(ועכשיו כל תמר עושה לי אסוסיאציה לתמר של "מישהו לרוץ איתו". סרט חובה למקרה שתהית. במיוחד אם קוראים לך תמר.)
תגובות