ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד. רק מה זה "עוצמות רוחניות גבוהות"? [ליצירה]
- [ליצירה] תגידו, מה עובר עליכם? שחף לא באה לרדת על ניצן ופרח, היא נתנה לה ביקורת. ולא ביקורת קוטלת וגועלית כמו שאני יכולה למצוא כאן במקומות מסויימים, אלא מפרגנת. ביקורת שלא נועדה לסתום למישהו את הפה, אלא למצות את עצמו יותר טוב. ונחשו מה? האתר הזה נועד ללמידה ולמתן ביקורת בונה. מי שלא מוצא בעיניו - להתראות. [ליצירה]
- [ליצירה] די חוזר על השיר השני. ושוב - זו לא בדיוק סיפורת.. עם קצת יותר מלים אפשר לעשות מזה סיפור. לכאורה הרעיון כאן הוא שיר אהבה די פשוט; אבל אני חושבת שאפשר לכתוב גם סיפורי חכיון טובים. [ליצירה]
- [ליצירה] סכנ"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] לבעז. אני לא משווה. ואלה לא דימויים. [ליצירה]
- [ליצירה] המראה נותנת קונוטציה לסיפורי אגדות, אבל מה שאתה עושה איתה לא ממש בכיוון. מכל הדברים שהמראה מסמלת, לא הצלחתי לחשוב איך לקשר את זה ל"סוד הייסורים", כמו שקראת לזה. התיאור של המראה לא מפתח את ההמשך, ודי תלוש – ואני לא אוהבת להגיד את זה, אבל אתה עושה קיטש. אתה מעמיס מלים יפות אחת ליד השנייה, ומה? גם השפה הכביכול-גבוהה יוצרת אלמנט של קיטש. לשפה "גבוהה", כמו שקוראים לזה, יש למעשה שני מישורים: גובה ורוחב. גובה זה המבנה – הטיות ארכאיות ותחביר ארכאי גם כן [ולטעמי, העברית טובה כמו שהיא ולא צריך לפתל את המשפטים]. רוחב זה העושר של המלים, שימוש כפול בהן וכו'. וכאן מצאתי רק גובה, וזה לבד לא עושה את זה. יחד עם ההטיות המסובכות יש כמה טעויות בשפה – ארבעת רוחות צ"ל ארבע, לחפשי – צורם, אאחוז עדיף אוחז וכו'. אתה מדבר על הסופה בימי הנעורים, וניסית לשחק כאן עם המוטיב של הרוח; אבל חוץ מלבוא כמטאפורה לתקופה מסויימת בחיים, הוא לא מתפתח מעבר לזה. להגיד "סופת ילדותי" ו"ימי נעוריי סוערים" לא אומר, למען האמת, כמעט כלום אם אתה לא מבסס את זה. ואתה לא. כמה ביטויים שנשמעים יפה, אבל לא מאוד שייכים בהקשר: איך מראה יכולה לדאות? ממתי ללב יש גלים? נכון, מקובל בשירה להשתמש בפעלים לא בדרך הרגילה, כן – אבל גם דימוי צריך להיות הגיוני. הקשר בין שני הבתים האחרונים לשיר לא ממש ברור. ושוב, השימוש במראה והחזרות אולי יוצרים דרמה, אבל אני לא חושבת שרק לזה התכוונת. אתה חוזר על המוטיב של הייסורים, הסערה, ואני לא רואה את זה. יש הרבה מלים יפות, אבל התיאור של המראה, למשל, כמעט פתטי. אני חושבת שניסית להציג כאן קונפליקט שנפתר בברכת האהבה בסוף, אבל זה לא לגמרי משתמע מהשיר – אין דריכות שנבנית לקראת פואנטה. הכותרת יוצרת ציפיות לארבעה שלבים, ארבעה מצבים שונים, משהו שקשור במספר ארבע - וחוץ, אולי, מארבע פינות של טלית בסוף, לא מצאתי את זה. ושוב, הבחירה שלך במראה דווקא מטרידה אותי. אני רוצה הסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] האין-פיסוק פה מעניק לזה מקצב מהפנט כמעט. בקריאה ראשונה [ושניה. ושלישית] מצא חן בעיני מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] התרשמתי, כתוב מאוד יפה. כמה הערות קטנוניות (כי איך אפשר בלי...) : היתה לי תחושה שהמבנה מסובך מדי, כי אתה חורז בין הבית הראשון לשני אבל לא לכל האורך; לפעמים עדיף פשוט ונכון על פני מסובך וכמעט, תחשוב על זה P-: כיתמות - ? הכוונה לצבע? לכתם? אני לא בטוחה שיש מילה כזאת. לא זרם לי טוב, כדאי מאוד לנקד את זה (זה לגיטימי להמציא מילים, אבל אני לא אמורה לנחש למה התכוונת). שעטיו - צורם. שעטותיו, אולי. אהבתי גלמוות (!!!) ובפרדסים אין אשכולות (כה אמרה הקיבוצניקית. תפוזים גדלים בנפרד!!) יופי של כתיבה. אני לא אקטול אותך על משקל, כי השפה בהחלט מחפה עליו. [ואני מנחשת שקיבלת את ההצעה שלי, לפי הנושא של השיר...] יפה, אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] נו, *חסרה [ליצירה]
תגובות