ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מצא חן בעיני, ודווקא אהבתי את א-סימני פיסוק - זה מהיר וצפוף ומעביר הרגשה דחופה, רדופה. אהבתי 'חיפשון' ואת המשחק עם הצלילים בשורה השביעית. יופי של סיום. [ליצירה]
- [ליצירה] האמת פחות אהבתי מהאחרים שלך. (וזה שתי רגליים, לא שני) [ליצירה]
- [ליצירה] מבהילה? לא הייתי קוראת לזה תגובה מבהילה. הייתי קוראת לזה תגובה מושקעת ואמיתית, שנכתבה אחרי יותר מקריאה אחת (בשונה מהשתפכויות ה'מדהים נפלא מרגש מרנין', שלא צריך להשקיע יותר מדי מחשבה כדי לכתוב אותן) [ליצירה]
- [ליצירה] טוב. בשביל זה שאלתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכנרת על ההפניה אהבתי את האמירה. והסוף מצא חן בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם תמי לגבי נקודת המבט, אבל השיר כשיר דורש הגהה ושכתוב. חסופים צ"ל חשופים. חריזה - החריזה ברובה הגדול לא נכונה, ובמקרים מסויימים מאלצת את הטקסט - הכנסת מילים שלא היית מכניס אלמלא הצורך בחרוז. בחיי בשורה הראשונה לא מתחרז עם כלום, גם לא עם צליל דומה. נשאר ונשר - בעייתי, אבל יחסית זה עובר. מחר-נשאר זה לא חרוז: לא מספיקה הברה דומה בסיום כדי לחרוז בין שתי מילים. כנ"ל לגבי אברים-חסופים [שכאמור צ"ל חשופים], טומנים-פורצים, דברים-מרומים; אתה לא שומר על נסיון לחריזה לאורך כל הטקסט, יש כמה שורות שפשוט לא מרגישות במקום. הייתי מציעה לוותר על החריזה ולעבד את זה מחדש. הרעיון טוב, וזה יכול לצאת הרבה יותר. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] [זהירות, ביקורת] הרעיון מובן, אבל הוא לא כתוב בדיוק בצורת שיר -כתוב מאוד פשוט ויומיומי, וגם אם העימוד היה שונה אני לא בטוחה שהמשמעות לא היתה נשמרת. החריזה לא מדוייקת, וזה מפריע. [ליצירה]
- [ליצירה] הילדה מצויירת בחול. זה לא פוטושופ, נכון? נגנבתי [ליצירה]
- [ליצירה] חסרה הגהה לקטע. צליליות צ"ל צלליות, וברוב המקומות בהם את כותבת "ש" זה צריך להיות "כש" [כאשר]. [ליצירה]
- [ליצירה] זה קטן מדי, לא רואים כמעט כלום. ואת ההסבר כדאי לצרף לתמונה עצמה, לא לסווג בנפרד. [ליצירה]
תגובות