בשם ה' אל עולם.. בראאאאאאאאאאם! פיצוץ עז של רימון מחריד את הדממה. יריה בודדת. צרור. שתי יריות בודדות. צרור ארוך.. דממה.. ------------------------------------------------ "מספר 72 להכנס בבקשה"! נשמע הקול במערכת הכריזה.. מלאה התרגשות, היא נכנסת אל החדר,סוגרת את הדלת אחריה. סדרת השאלות הרגילות. קצת על עצמה.. "איפה היית רוצה לשרת"? חודשים שחיכתה לשאלה הזו. כמה פעמים דמיינה את המעמד. את התשובה שלה.מה תאמר,כיצד תגיב.. "אני רוצה להיות לוחמת" היא משיבה בביטחה. כבר דיברה על זה עם כולם. נשבעה שלא תאכזב אותם. "עוד תתגאו בי" הבטיחה בחיוך קורן.. --------------------------------------- "אל מלא רחמים" מרעים החזן הצבאי.. הדמעות זולגות מאליהן. יבבות חנוקות,זעקות שבר של אם שכולה מתערבות בבכי שקט של לוחמים. כאן אין מחסומים. הכל נפרץ. גברים,חיילים נותנים דרור לדימעותיהם . מבכים את את חברתם שחייה הצעירים נגדעו באכזריות. אחוזים זה בזה,הם מלוים אותה בדרכה האחרונה. טען! קול שקשוק מתכתי מפר את הדממה. א-ש! משמר הכבוד אומר את דברו. הקהל נרעד קלות לשמע קולות הירי. "ה' נתן ה' לקח..." אחרון המספידים מסיים את דבריו. בתווך נוצרת אט אט שורת מספידים עד לפתח בית הקברות.. עוברים בינות למנחמים, לוחצים ידיים. פה ושם חיבוק אמיץ של לוחם שבור ואב שכול. חוזרים הביתה. לבד. בלי בת. --------------------------------------- עיניים אדומות מחוסר שינה, אך עדיין מלאות מרץ,מתרוצצות לכל עבר,בוחנות. מחפשות. עיניים שתמצא בדרך כלל מאחורי משקפת שדה משוכללת או אל מול מערכת תצפית מתקדמת.. העייפות נותנת בה את אותותיה אך היא אינה קובלת באוזני איש. מרצונה בחרה להגיע לכאן. מתמודדת בגבורה ואף בהצלחה עם קשיי בחירתה. טוב לה כאן. שמחה על כל רגע של שהיה במקום. החבר'ה. התרומה. מלמעלה מעיבה עננה קלה. השבוע לקחו את נשקה.מושא גאוותה. "קיצוצים" פטרו את שאלותיה הנוקבות.. "אין מה לעשות" אמרו לה.. הזמן חולף לו בעצלתיים. מחוגי השעון כמו מסרבים להתקדם. אבל כמו כל משמרת,גם זו מגיעה סופסוף אל קיצה.. המחליפה שלה מגיעה,והיא,מדדה בעייפות אל חדרה. ברדיו מתנגן לו שיר ישן. עצוב משהו. מתישבת על המיטה,בקושי נותר בה כוח לחלוץ את נעליה והיא נרדמת.. --------------------------------------- בבית שבקצה הרחוב,בכפר הסמוך האור לא כבה באותו לילה. נער צעיר מתדפק על דלתו,בידו תיק גדול. הדלת נפתחת והתיק מחליף ידיים. הנער עוזב את הבית ונבלע במעבה החשיכה,בלא קול. --------------------------------------- בעמדת התצפית,המשקיפה אל הכפר,שורר שקט. איש אינו מבחין בדבר. השקט מופר מדי פעם ע"י מכשיר הקשר המטרטר ופולט הוראות קטועות. --------------------------------------- שתי דמויות נעות,מתקרבות אל הגדר. איש אינו מבחין.איש אינו שומע. האחד מוציא מגזרי מתכת מתיקו,יוצר פירצה בגדר ומשתחל בעדה,בעוד ששותפו נשאר בחוץ משום מה. הוא ממשיך להתקדם בחסות החשיכה והערפל הכבד ששורר במקום. בצעדיפ חרישיים הוא מתגנב אל הקרוואן הקרוב ופותח את הדלת... פיצוץ עז של רימון מחריד את הדממה. יריה בודדת נשמעת ולאחריה,צרור,שתי יריות בודדות ואז צרור ארוך.. ואח"כ, דממה. דממת מוות. --------------------------------------- היא נכנסת לחדר,מכינה את עצמה לגרוע מכל. ובכל זאת,כאשר נגלית בפניה הזוועה במלואה,היא אינה מסוגלת לעכל. לעמוד בה. המיטה,מגואלת כולה בדם מהווה עדות אילמת לזוועה שהתרחשה כאן זמן מועט קודם לכן. חפצים אישיים מפוזרים על ריצפת החדר, טובלים בדם, המכתים את הרצפה כולה. עיניה מתלחלחות אט אט. הדמעות פורצות מאליהן. מתיישבת על המיטה האחרת,משקיעה את פניה בכפות ידיה ופורצת בבכי מחודש וחסר מעצורים. יד רכה מונחת על כתפה. חמימה. מרגיעה. "ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך"...