לשיוויון וצדק, תרועות בכל קצות התבל, שרות בלאדה. מנבכי הדעת, פורצת קריאה לאי - קיום חוקי - שְחוֹר. המוסר האנושי, זועק בזַעַק, מול עוותות אין - מצור. לעבר הצדק והיושר הציבורי, ניבטות עיניי; השמש יוקדת, כתופת, מעל ראשי - בני - המשחית. מעל חרבות - לוחמי עוול, לפיד מתלועע. כלי - זין, יהפכו לכַתית. אש - אוכלות, תתעלה מעל הפוגעים ברֶשֶש. העולם, יתמלא שמחת חייהם, של שבעים בלחמם. נהרות חלב ודבש, שצפם מרחבים יציפה; השפע האנושי, יהיה של כולם!