נפנופי דמדומים,
עגונים כנמל בעת שקיעה.
ילדותי הדלה צפה ועולה
מיוסרת מתיסרת וכעורה.
על בסיס האם לא אוכל
להבין את גודל האסון.
הן נולדתי ולשם אפול.
אפול כגוזל הנדרס לעפר על הכביש.
אפול כי ידעתי, אפול כי אמות.
לותנת מידדה
-
אני זה אני זה אני.אוהב אוהבת לא אוהב.ואתם זה אתם זה אני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני לא יודעת.. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה אסתר חמודה!! [ליצירה]
- [ליצירה] ביסלי היקרה, זה נחמד ממש! כך גם גברים ונשים. לא דוברים את אותה שפה אך מחליפים נשיקות ופרחים. [ליצירה]
- [ליצירה] שי, אתה מרגש אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה לתת חיבוק....קח. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לחיות ע"פ העכשיו לא לחכות לזיכרון ולחיות על פיו. זה לא קל, אך זה אפשרי. מתחילים מזה ששמים לב שאנחנו נושמים. הרי זה מדהים, לא? נושמים. כל שנייה. זוהי מציאות, זה עכשיו. אם נתרכז בנשימה נחיה א ת העכשיו. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שאביב וסתיו וירושלמי הם אותו אדם ושהוא כותב בשם מישהו אחר ביצירות שלו כדי שמישהו יתחיל להתייחס אליו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה משחקי מילים- "עור שחורים" "מגפיים מעור" [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת מה אבל יש משהו נורא מושך בשירה שלך. אולי בגלל שהיא יוצאת דופן. אני מנסה להבין למה כל הסלאשים. הם קוטלים אותך נכון? טוב, אל תשים לב. יש בזה משהו מאוד עצוב. אפשר לקרוא את זה כאילו אתה על איזה טריפ ואפשר לקרוא את זה מתוך בכי. נוגע! [ליצירה]
- [ליצירה] היה שלום נווד עלוב הבל פיך איתי דמעתי כבר לא שלך. [ליצירה]
תגובות