וערב אחד, יבלענו הלילה, הליל ייתם, הכל בדממה, השמש חזרה, עדיין לא די לה, האור מתגנב והופכני סומא. ואני לא קיים, וגם לא העיניים האוטו מוביל בהייה המומה, אני שם בן שלושים וישן, בינתיים, והביתה, שעה ושלושים של שתיקה. ואפתח את הדלת ואצפה לי דיוויזיות וניגון ממזרח, העורב הערב, ואפול על אפיי, ואשב ואשחיז אות, השמש תברח, למיטה אשב. ולזה תקראו יום?