שמתם פעם לב שכל מי שכותב שיר אם הוא משתמש במילה לבד הוא תמיד שם אותה בשורה בנפרד ? ואני שואל מדוע זאת לעולל ? כלום אין היא מספיק בודדה, מתוקף משמעותה ? וכי למה להקשות עליה את החיים ותמיד אבל תמיד לשים אותה בשורה לבד ולא – עם... ? לא יותר רגיש להיות פחות אדיש ולהקיף אותה בחברות ? לא לכתוב אותה לבד - אי בים של הברות. הנה, אתם רואים - היא נראית די מאושרת שם למעלה סתם עוד מילה מהשורה... ולא לבד.