[ליצירה]
היי יורם
תודה על התגובה. שמחתי. תמיד שמח.
לגבי פרוור - כמובן שאיני כועס, ויש לי שני דברים לומר:
ראשית, לבושתי ולכלימתי, איני מכיר את השיר (או שירים שלו בכלל). בהחלט חור שצריך להימלא.
שנית, מהמעט שציטטת לדעתי אין הקבלה או דמיון. כשאני מריץ במוחי סצינה של ישיבה בבית קפה ובחישת קפה אדישה אל מול סצינה של נסיעה בשתיקה רועמת, לדעתי מדובר בשתי סצינות שונות בתכלית.
מה דעתך אתה ? :)
ארז.
[ליצירה]
מהמם
פשוט קטע מקסים ורק עכשיו כשקראתי את התגובות נדהמתי יותר לגלות שהכותב אינו כותבת ואינו מיה ואין נועם...
באמת יפה, רומנטי, וכמו שמישהי כתבה, כל כך מקסים שהייתי בטוח בשלב מסוים שזה שקט שלפני סערה ושהחתן ימות בפיגוע ירי בכביש 443 רגע לפני החופה.
איזה כיף שיש גם סיפורים עם סוף טוב.
לי אישית יש טראומת-מקווה לא קטנה אבל נעזוב את זה, אולי הקטע היפה הזה קצת ריכך אותה.
תודה.
[ליצירה]
נפלא !
אם היו פה אייקונים הייתה מקבל כמה :-)
"כי לא בכוונה נתבקשה פה משאלה"
הזכיר לי נתן יונתן אחד:
...אַל תִּבְכִּי
שֶׁבְּאֵינְמַגָּע עָבְרָה הַשָּׁעָה הַנְּדִירָה
לִי אֵין פֵּרוּשׁ אֲבָל
גַּם אֵין כָּאן אִי הֲבָנָה...
[ליצירה]
תודה לכל המגיבים
אני דווקא לא התכוונתי לבהאים מתחילת השיר
רק הסוף מתייחס אליהם, לאיך שהם תלויים להם שם ביופיים
והמקום הכי גבוה הוא רום הכרמל או משהו כזה
ושוב תודה
[ליצירה]
יופי !
רק הייתי משנה קצת את החלוקה לבתים. מצא חן בעיניי מאד המבנה הקודם של סטרופות קצרות, צמדי שורות כל בית, עמיחיִי כזה. כלומר מפריע לי פתאום הגוש הזה באמצע השיר ה"רזה". לכן:
ובכל פעם שהרכבת עוברת
פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים.
ידיי החלקלקות- מפספסות אותך (*כאמור מעדיף סדר מילים זה)
ושוב בך איני אוחז.
ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן.
קנאה. ושוב את. ושוב. אני. ואת.
רבים.