[ליצירה]
הייתי חייב להגיב
משום שהשיר הזה משך אותי וקסם לי,
הגם שלא הצלחתי לרדת לסוף דעתו המופשטת,
אבל החגיגיות הרקובה שבטקס טרום-שלושים שלו, היא פשוט נפלאה, והוא מלא בדברים נפלאים כמו "פתק-כתל-סודי" ושלל פעלים נהדרים :)
איזה כיף לפתוח ככה את יום שבת.
[ליצירה]
תודה למגיבים!
שמח לראות ששיר לא חדש פתאום צף ומקבל תגובות, אז קודם כל תודה.
ועכשיו תשובות :) -
רויטל - למוד = למדוד. פשוט צורה אחרת. לאמוד זה במשמעות אחרת, של להעריך.
זהירות שביר - מסכים איתך שזה שיר סתמי וגיבובי! אם תשים לב לנושא השיר, הרי הוא מדבר על בלבול מסוים שהכתיבה יוצרת אצל היוצר. מסכים שהבית השני לא כל כך טוב (אחרי הנקודתיים). אבל יש קשר בין הבתים: בבית הראשון רוצה הדובר להיות בעל שליטה על שיריו, לדעת את עתידם וכו', ובבית השני הוא מודה בחולשה - השירים הם ששולטים בו ולא להיפך.
וכל שאר המחמיאים - תודה.
[ליצירה]
:)))
את ו"ו החיבור בחרת לנקד
אבל את "אתה" הדו-משמעי לא ?
כל כך מתאים לך :)))
לא יפה לתעתע בנו ככה.
בטח יש לך קריא מועדף. אולי תחלוק לפחות איתי בהודעה אישית ?
[ליצירה]
אני אוהב כל כך
דברים כאלה....תיעודים כל כך מדוייקים ובזמן אמת לכאורה... או שלא לכאורה... ועדיין - זה שיר. זה נפלא. זה סוג היצירות שמעבירות בי רעד. אולי כי ברור שכל אחד היה במליון ואחד מצבים כאלה בדיוק, וכל אחד בוחר לכתוב את השיר שלו על שבר אחר מהשלם.
[ליצירה]
לא רע
לדעתי אנשים פה מחמירים מדי ולא מבינים את החוויה שבכתיבה מתוך מוח אחר, מעוות ככל שיהיה.אני אפילו הייתי מעביר את ה"הצטדקות" וההסברים לסוף היצירה, כי כשזה בהתחלה זה הורס את חווית הקריאה ומבינים שזו הסתכלות חיצונית. זה מרתק לקרוא לדעתי על אהבה חולנית (אמר כבר חכם ממני "עזה כמוות אהבה, קשה כשאוֹל קנאה").
ועוד הערה קטנונית אחת, הייתי מנסח "חור בקוטר 9 מ"מ" ולא "בגודל"...
שלום וביי.
(אגב, אני מת על סנופקין...)