אני יודע שזה מוכר וכו' וכו', מספיק שניקח מזה, מעט, משהו קטנטן, והצער שווה בנזק המלך. לכבוד ###### (ר"מ בישיבה). אני אחת מקבוצת הקיבוצניקים בני האזור שביקרו בישיבתכם לפני כמה שבועות, הסיבה שאני פונה אליך דווקא, אף על פי שמעולם לא נפגשנו, היא שבמקרה שמעתי את שמח בביקורינו אצלכם. אינני מכירה שמות מחנכים אחרים. ברצוני לכתוב על הרגשתי בעת הביקור ולאחריו: הדיון שנערך עם התלמידים שלכם היה לדעתי יסודי ברובו ונגע בכמה שאלות בסיסיות. החבר'ה שלכם ענו לעניין ושאלו שאלות טובות. אף על פי שברור לי שהצגתם "נבחרת" ובאותה "נבחרת" ענה כל פעם "השחקן המובחר" באותו תחום, נהנתי מכם. אמנם גם מצידנו זו היתה נבחרת, למרות שחלק ניכר מהמעולים שבנו העדיף במקום להיפגש איתכם, לנסוע למפגש עם נוער מ"אום-אל-פאחם"... לאחר הדיון יצא לי לשוחח עם אחד מתלמידיכם (שלצערי שכחתי את שמו). הוא תאר לי בהתלהבות את היופי שביהדות, המשפחה היהודית, החגים, התפילה, ערכי צדק, יושר וכו'.. אצלי אמנם הדברים אינם חדשים לגמרי- בניגוד למרבית חבריי שכן, אני קצת מתעניינת בנושא ואף השתתפתי פעם בסמינריון של "גשר" בצפת. אך הדברים הלהיבו, הבחור אף דיבר בהתלהבות על הרעיון של "תורה ועבודה" כמוטיב מרכזי אצלכם וברור שקיבוצניקית כמוני, התלהבה מכך. אודה ולא אבוש, חשבתי לעצמי שסוף סוף נוצר לנו ארץ טיפוס חדש של אנשים דתיים, בעלי רוח מוסרית גבוהה, שלא כמו קיצונים. פנאטים, אנשים התורמים למדינה. אלא שלצערי ולבושתכם, כאן נגמרה מבחינתי האידיליה. תוך כדי שיחתנו בקשתי להשתמש בשירותים והבחור הוביל אותי ברוב אדיבות לפנימיה הסמוכה. ראיתי שם כ-25 תלמידים מסתובבים באפס מעשה, לשאלתי: "האם אין לכם לימודים?" סיפר לי מלווי שאמנם עכשיו יש להם "סדר" (ופירט לי את משמעות המושג), אך הוסיף בשקט: "אלו תלמידים שניצלו את העובדה שהמורה שלהם נעדר ע"מ להתחפף" שאלתי אותו כיצד זה מסתדר עם האידיאלים הגדולים של "תורה ועבודה", של רצון להתעלות רוחנית, של יושר ואמון שדיבר עליהם אך זה עתה, אך יותר מכמה מילים מגומגמות, לא קיבלתי מענה.. המשכתי ושאלתי על נושא העתקות במבחנים ונענתי במבט מושפל. אינני מכחישה, גם אנו מעתיקים במבחנים אך אנו לפחות לא מנסים לדבר על ערכים שמימיים של "לא תגנוב" של "מצלמות טלוויזיה שמצלמות אותך מהשמיים" וכו'.. אצלנו זה משחק בין מורה לתלמיד, אך אתם מדברים על מי שצופה עליכם מהשמיים, מאמינים בזה? או עובדים עלינו? הצלחתי מרחוק לשמוע דיבורים של אותם חבר'ה, הסמקתי מרוב בושה לשמע הקללה העסיסיות ששמעתי, אפילו אצלנו לא מדברים כך. האם אתם עוברים קורס לניבולי פה!? החלטתי להעמיק בנושא ודיברתי עם אחד מידידיי שביקר בישיבה בשנה שעברה. הוא סיפר לי כי נכח בתפילה וכי החבר'ה שלכם מפטפטים כבשוק הכרמל, מסתובבים בבטלנות ובמקרה הטוב רק חולמים. אמת לא היו אלה כולם. אך גם נזכרתי בביקור שערכתי פעם במסגד, שם ראיתי אווירה רצינית, דממה בתפילה. בקיצור, הרגשתי קדושה ולא סתם מפגש חברתי. באותה הזדמנות, סיפר לי חברי, הוזמנו לחדר האוכל וחטפתי שוק. הוא סיפר שנזכר בצילומים ממקומות מזי רעב כאשר המשאית של סוכנות האו"ם מחלקת אוכל למסכנים. איזו התנפלות, איזו רעבתנות, בולמוס של מטורפים מורעבים. אף על פי שבהחלט היה מספיק אוכל לכולם. ואני הרי יודעת כיצד נראה חדר אוכל בקיבוץ, ההתנהגות אצלנו לעומת אצלכם ממש התגשמות גם עדן עלי אדמות. ואיזה בזבוז והשחתת אוכל אצלכם. כשנכנסתי, צללתי לתוך פח, ראיתי שם כמויות אדירות של לחם, אוכל הראוי בהחלט למאכל. האם גם אתם כמו דוסים אחרים סוחטים מיליונים מהמדינה על מנת לבזבזם כך?! הקשב ידידי, יובל אחי, מ"פ בצנחנים, בפלוגתו 10 דתיים, שניים מהם רציניים מאד אך שאר השמונה מקללים כמו כולם, מנצלים את הדת להשתמטות ממסדרי בוקר ומתנהגים אל הבנות בפלוגה בצורה שאינני בטוחה שהדת שלכם מרשה, הולכים לסרטים ששמעתי שאסור לכם ללכת, בקיצור, הדת מתבטאת אצלכם באיזה משו על הראש ובעוד כמה מעשים חפיפניקיים. אחרי ביקורי בגשר, התווכחתי עם אחי, הוא טען שהדתי המצוי הוא בדמות רוב חייליו ואני טענתי שדווקא השניים הם המייצגים. אודה ולא אבוש, אחרי ביקורי אצלכם כבר אינני יודעת מה להחליט. ואתם אמורים להיות העילית של הנוער הדתי.. אני נזכרת בעוד משהו: כשהייתי באותו סמינריון של "גשר" התלהבתי מההרצאה על חיי המוסר והצניעות היהודיים מעל לכל יחסי בנים-בנות. אצלנו כידוע תחום זה פרוץ. המרצה סיפר שאתם לא הולכים יחד, בנים ובנות, לים. וכך שומרים על "טהרת העיניים" ומחנכים את עצמכם לקראת חיי המשפחה הטהורים. משום מה אני מרבה לפגוש בים קבוצות של בחורים דתיים הלוטשים עיניים תאוותניות ואף מנסים להתחיל בצורה "זולה" עם בנות. איני רוצה להכביד במילים ובדוגמאות נוספות, למה תחשוב שאני סתם אחת שמחפשת ביקורת. אני גם יודעת שלא כולם אותו דבר ואולי גם יש טובים ורציניים יותר. אך אלו חבר'ה שאני וידידי פגשנו ובשבילנו זוהי היהדות. עוד מעט חג שבועות, אצלנו חוגגים זאת כ"חג הבציר", שירה בציבור, טקס ביכורי היבולים, חג טבע בסגנון "העבודה היא חיינו". אצלכם כ"חג מתן תורה". אצלנו וודאי ישמחו, ואצלכם!? עם יד על הלב, אתם שמחים או עצובים בתורה שלכם? אז אולי כדאי שתשאלו את עצמכם טוב: אתם באמת "תורה ועבודה" או אולי "תורת העבודה", איך לעבוד עלינו החילונים, ואולי על עצמכם? כל טוב, רונית.