מקדמת – דנא, היה נוהג – עולם: ביום, בו נדלקת אבוקת – אולימפיאדה, דועכת אש – המלחמה; להבותיה של אש אולימפית, נרטטות תחת החמה ולשלום, נישאות – הן, כלהק – יונים, שפרחו מעל האדמה. נישאת – היא, מעל הארץ; מעפילה בין הגבעות וההרים. בפיוס והרגיעה, מתמרת אל השמים, בכבתה את אש – המלחמה. נישאת – היא, מעל שדות – חקלאי, כלבני – השחפים מעל ימים הנרגעים; להבותיה, פורצות בתבערה ובלהט – הוא הלהט של השלום והשלוה. מתמזגות – הן עם השמש הבוערת; מזדקרות אל השמים המשייטים מעל; את השלום היא מביאה, כשמתבערת ומכבה את שרפי – המלחמה!..