עומדת מולי
קוראת שיריי
מחייכת עמי
מנעימה יומי.
יצרתי שירים,
אותיות ומילים
צבעים וקולות
מגנזי נסתרות.
פתע הסתחררו
כסופת הוריקן
באוויר השמיים
בקרקע ובים.
שקטה הארץ
נותרה דמות
כפיה קסומה,
דמות אהבה
פסעה בלאט
אל זרועותיי
המצפות
המקוות.
תו בודד,
צליל ענוג
ליווה דרכנו.
תגובות