חרף – כל,
דגל – ארגמן ינצח!
תעל שמש התקווה החדשה,
מעל תפרחת – הארצות.
לעתיד המזהיר והנוצץ,
רגלנו נניע;
אל המטח החדש של אוורורה,
לכתנו נחרוץ..!
שמואל ירושלמי
-
משורר ופעיל ציבור ידוע. יליד 1972. בארץ מאז 1988. בעיקר, כותב שירי-מחאה פוליטיים
לקט יצירות
- להפגנה, נגד התוכנית הקלקלית!
- הימנון להתחדשות ותמורות
- הרעיון הקיבוצי - החלום שנכשל
- זכר האחד במאי 1884
- האם סטאלין וסאדם היו פושעים?
קשור אלי
- [ליצירה] לניצן ופרח הרי לא טענתי בשיר, שלמילה ז'יד אין משמעות אנטישמית. הכוונה שלי היתה להסביר את המהות המקורית של המילה. בברכה! [ליצירה]
- [ליצירה] הכל אמת לאמיתה! אכן, כל מה שאביב וסתיו כתב עליי, הנו אמת לאמיתה, כי אכן אני אספן הגלויות בין הגדולים בארץ; כמו - כן, לפני קרוב לעשר שנים, שבתתי רעב מול עיריית באר - שבע, במחאה על סירוב העירייה לאפשר לי הקמתו של המוזיאון לגלויות ונגד הקיפאון בפיתוח התרבות בארץ. בתודה! ירושלמי [ליצירה]
- [ליצירה] הבהרה השיר למרבה דאבונך, מכוון לא לערבים, אלא למדינת ישראל, דווקא, אשר במסווה פטריוטיזם מדומה, ממשיכה בכיבוש השטחים הפלסטיניים ובדיכוי האוכלוסיה הפלסטינית האזרחית. [ליצירה]
- [ליצירה] הפופוליזם, הוא של השלטון לדעתי, גברת שרה בערוגה, אין פופוליזם ודמגוגיה, זולים ומתועבים יותר, מאשר עצם תוכניתו הקלקלית של ביביניהו. בכך, שהוא מאשים את האימהות החד - הוריות בחוסר רצונן לעבוד; ואפילו לאנשים בעלי נכות, הוא מתחיל להתנכל, הוא מעמיד את עצמו, במצב מאוד מאוד לא נוח, כאשר, אין לו אפילו הסבר ברור ומתקבל על דעת כלל, לסיבות שהניעו אותו, לצאת במסע גזירות כה חריפות, כנגד העם. ואת גברתי, עוד תביני, את כל הפופוליסטיות, שבתוכניתו הכלכלית של שר - האוצר הנוכחי שלנו. את את כל העוון, שבחוסר הרגישות שלו, כלפי צרכיו של עם - הפועלים; המובטלים; הנכים והעניים. בינתיים, ביי! [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי הלחנת השיר לא, עוד אין לי רעיון ללחן מתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, מלחמת המעמדות! [ליצירה]
- [ליצירה] - התכוונתי להגיד: גלוי לעיני כל. [ליצירה]
- [ליצירה] לרן התכוונתי, לאֳפַרִים - אחו; שדות מרעה ירוקים. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי הרוח היהודית לרוח היהודית, אולי זה מנוגד, אך לא לרוח הביורוקרטית של השלטון הציוני. [ליצירה]
- [ליצירה] אין פה שום צביעות מעולם לא אמרתי, שעשינו נכון בגרשנו ב-48 את הערבים שישבו במקומן של רמת-אביב; באר-שבע; קיבוץ ברעם, וכו'. אבל, יש הבדל: את העוול של 48, ניתן לתקן על ידי הענקת זכות השיבה לפליטים פלסטיניים, שיבקשו לשוב - אולם לא כולם יוכלו לשוב אל בתיהם הנטושים (לא ניתן לסובב גלגל ההיסטוריה אחורנית לגמרי); אולם, בארץ יש מספיק מקומות בהם יוכלו לבנות את ביתם החדש. לעומת זאת, השטחים הכבושים, נכבשו ב-67 אחרי שמדינת ישראל הייתה כבר קיימת בגבולותיה הפחות או יותר מוכרים. לכן, נסיונך להצטדק על ידי זה שבמקום התנחלות זו או אחרת לא ישבו ערבים, אינו תירוץ היכול להצדיק את הכיבוש. גם במדבר סחארה או בחצי-אי ערב יש הרבה מקומות, שמעולם לא ישבו בהם בני-אדם, אז אולי גם לשם מותר לנו לבוא כדי להקים התנחלויות? [ליצירה]
תגובות