עבד לצ'ט
לתשוקות הנסתרות.
חי בכפילות, צדיק וצַ'טַט.
מסור ואוהב
אך בסתר מתגנב,
מחליק אצבעות על המקלדת
ועובר לאחרת
מאהבת
מלכה , שפחה
שמנה או חתיכה.
מעבר למסַכהּ יושבת
ואני למולהּ,
שופך תשוקותַי,
פורטן במילים.
מילים שננצרו בי עוד מימי ילדותי
תשוקות סמויות וחבויות
שרואות אור ועוד מקבלות אהדה
וחיי לי חידה,
אני?
צדיק וישר
אמין ואוהב
בחדרי חדרים מסתובב?
ובחדר ליד
בשקט מיוחד
ישנה לה על מיטתי
אשתי…
בן *
-
ואני-קרבת אלוהים לי טוב
קשור אלי
- [ליצירה] תגובתי לתגובותיכם ראשית, אודה ואומר כי לא ידעתי על שיר נוסף באותו נושא אשר הועלה לאתר ואם הבנתי נכון גם צונזר. לא ידעתי על כל הפולמוס אשר התחולל סביב העניין. בעבר כתבתי באתר תחת שם אחר וזכיתי לבקורות אוהדות, אולם מזה זמן רב שלא פירסמתי דבר מיצירותי. עד אשר בער בי הצורך האמיתי, העז והכן לזעוק את זעקתי על חולשותי, על נפשי הנהלאה מלילות מלאי תשוקה, חלולים ומלאי ריק. אין ולו מעט ציניות בשירי כלו בוקע מתוכי, מנפשי הזועקת. אני מודה למנהלי האתר שלא מנעו ממני לבטא את רחשי ליבי. מדוע נזדעקו אחדים מן הקוראים?מה חרה לכם? חטאי? או אולי העובדה שאני מעז להגות בהם ברבים. על פי רוב שירי מבטאים את אמונתי, את תקוותי, את היופי והתום שבעולם. אלא שהצורך הפנימי להיות ישר הוציא ממני את היצירה הזו. לא הייתי מספיק אמיץ לפרסמה תחת השם בו אני מרבה לכתוב ועל כן פירסמתי אותו תחת שם חדש. אני שמח כי הוא עורר ויכוח על גבולות הכתיבה הכשרה. האם יש גבולות כאלו? האם כתיבה אמונית היא כתיבה על עוצם אהבת האל המפעמת בי או שמא זו גם כתיבה על החטא המכרסם באישיותי... תודה למגיבים באשר הם, נעמתם לי מאוד, ואני- קרבת אלוהים לי טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בן, אני מבינה את הצורך לכתוב ולפרוק. אבל קודם כל.. אצלי, לפחות, ישנם שירים שאני כותבת אך ורק לעצמי. לא חושבת שמשהו טוב יצא מכך שאנשים אחרים יקראו. בעניינים שבין אדם למקום, ובפרט בעניינים כאלה, אני חושבת שחז"ל כבר הגדירו את הגבולות ואמרו שווידוי עליהם הוא בין האדם לבין קונו בלבד. ולא סתם. ואם תאמר שפרסמת כדי להעלות למודעות- הרי שאני בטוחה שהמודעות לתופעות האלה קיימת. מה גם, שאולי כשכתבת התכוונת להביע זעקה.. ניתן לפרש את השיר גם אחרת. ועובדה שיש מי מבין המגיבים שגם עשו זאת.. זה מה שאני חושבת, לא מנסה לפגוע או להתנשא חלילה, פשוט- מרגישה חלק מהאתר הזה ואכפת לי מתוכנו ומצורתו... [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שחרגתם מעט מגבול הטעם הטוב בצנזורה. אין כאן שום תיאור שיש לצנזר. מה שהוא מתאר נכתב מתוך כאב, זה אדם שמודע לחטאו ומתאר אותו בשיר ונראה לי, מתקרבת, שיש כאן הרבה מאוד כאלה שלא היית קוראת לצנזר. שרשרת התגובות כאן מזכירה לי כמה תגובות אידיוטיות ביותר שקיבלתי על איזה מונולוג בשם "מוסטפה" בבמה חדשה. אנשים טענו שזה מונולוג לא מוסרי בעליל (מבחינת היחס של הדוברת לערבי ספציפי) ולכן ראוי לציון נמוך. יש לי הרגשה שכאן הייתי מקבלת עליו תגובות אחרות, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שאנחנו לא שופטים יצירות על פי רמת המוסריות שבהן, ויצירות הראויות לצנזור הן יצירות מסוג אחר לחלוטין, כמו שהדגים לנו ברוב טובו האדון ליטמן. [ליצירה]
- [ליצירה] אממ.. לאחר קריאת התגובה של בן.. אז כנראה שלא היה מקום באמת לשיר הזה. הייתי תמים כשחשבתי שמדובר על כתיבה ביקורתית, ומסתבר שמדובר על אוטוביוגרפיה.. מקווה לפחות שכתבת את זה כדי להתריע בפני אחרים הגולשים בצ'טים על מנת שלא יתדרדרו למצבך, וזאת אחרי שחזרת בתשובה, אחרת אין לזה טעם. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. ציער אותי ממש, בין אם נכתב בגוף ראשון ובין אם לאו...מכירה גם מקרוב כמה כאלה (גברים ואפילו נשים למרבה הצער...) שזה המקום אליו הם בורחים...:-( [ליצירה]
- [ליצירה] איזו שאלה וודאי שיש לזה מקום בצורה! עוד מעט תגידי לי, שיש להוריד את ספור "דוד ובת-שבע" מהתנ"ך, כיוון שהוא לא מוסרי... [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוב. שיהיה. [ליצירה]
- [ליצירה] חזן, מביט, לטעמכם, על אותו האורח לא הייתה כל בעיה בשיר זהה שארבע שורותיו האחרונות היו -במקום הנוכחיות- ובחדר ליד על מחשב מיודד יושבת - מולו אחותו ? כלומר - זה מתאר מצב ביש, אבסורד, ובתנ"ך כתוב על דוד ובת שבע, וכל החבר'ה. אבל מה הקשר?.. (חוץ מזה, מביט, לפעמים ההבדל בין גוף ראשון לשלישי עושה הרבה) [ליצירה]
- [ליצירה] - גברת מית ומר אייקון, אני לא חושב שכל כך הבנתם את כוונת הכותב. הכותב רן לא בא לשתף אותנו בסטייה, הוא בא להעביר ביקורת על אותם אנשים שנכנעים ליצרם, אומללים ומאמללים, בין אם בנות זוגם יודעות על מעלליהם בין אם לוא. השימוש בגוף ראשון בקטע בא להציג את הדמות לא כמפלצת, אלא כבן אנוש חוטא ומעוות שלא שולט בעצמו וגורם סבל לאשתו, מה שמופיע בשורת הסיום. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אהבתי אהבתי זה משהו יוצא דופן ומיוחד שלא רואים הרבה מישהו מספר לך את האמת מתוך תוכו למרות שהיא קסת מרה למרות שהוא עושה משהו "אסור" מביש וזאת השירה לדעתי לפחות חוץ מזה השיר גרם לחילוקי דעות... נהדר נהדר [ליצירה]
- [ליצירה] תגובתי לתגובותיכם ראשית, אודה ואומר כי לא ידעתי על שיר נוסף באותו נושא אשר הועלה לאתר ואם הבנתי נכון גם צונזר. לא ידעתי על כל הפולמוס אשר התחולל סביב העניין. בעבר כתבתי באתר תחת שם אחר וזכיתי לבקורות אוהדות, אולם מזה זמן רב שלא פירסמתי דבר מיצירותי. עד אשר בער בי הצורך האמיתי, העז והכן לזעוק את זעקתי על חולשותי, על נפשי הנהלאה מלילות מלאי תשוקה, חלולים ומלאי ריק. אין ולו מעט ציניות בשירי כלו בוקע מתוכי, מנפשי הזועקת. אני מודה למנהלי האתר שלא מנעו ממני לבטא את רחשי ליבי. מדוע נזדעקו אחדים מן הקוראים?מה חרה לכם? חטאי? או אולי העובדה שאני מעז להגות בהם ברבים. על פי רוב שירי מבטאים את אמונתי, את תקוותי, את היופי והתום שבעולם. אלא שהצורך הפנימי להיות ישר הוציא ממני את היצירה הזו. לא הייתי מספיק אמיץ לפרסמה תחת השם בו אני מרבה לכתוב ועל כן פירסמתי אותו תחת שם חדש. אני שמח כי הוא עורר ויכוח על גבולות הכתיבה הכשרה. האם יש גבולות כאלו? האם כתיבה אמונית היא כתיבה על עוצם אהבת האל המפעמת בי או שמא זו גם כתיבה על החטא המכרסם באישיותי... תודה למגיבים באשר הם, נעמתם לי מאוד, ואני- קרבת אלוהים לי טוב. [ליצירה]
תגובות