החמסין בעופרתו,
כיסה אדמת – זֶבֶד;
מעל השדות ורגבי – האדמה,
מיתמר אפור.
השמש,
נעלמה מבעד עננה סַגְרֶרֶת;
רוח שודפייה,
מעלה הכל סַחוֹר.
הכל מצהיב,
כיד דמיונה של השלכת;
אוויר שחון,
כבמהבלת – אדים,
במרחב נפרץ.
להט – השממה,
בוער;
הסביבה נעשית חרבת.
מקצה – מדבר,
עד אין – קַץ…
תגובות