החמסין בעופרתו, כיסה אדמת – זֶבֶד; מעל השדות ורגבי – האדמה, מיתמר אפור. השמש, נעלמה מבעד עננה סַגְרֶרֶת; רוח שודפייה, מעלה הכל סַחוֹר. הכל מצהיב, כיד דמיונה של השלכת; אוויר שחון, כבמהבלת – אדים, במרחב נפרץ. להט – השממה, בוער; הסביבה נעשית חרבת. מקצה – מדבר, עד אין – קַץ…