את ליל כלולותינו הלא תזכרי שמיים בכו דמעות גיל צהבו פנסים ברחובה של עירי כמו היה זה סתם ערב רגיל ואורחים לא הגיעו מעבר לים ואיש לא ביקש מיקרופון ורק עת שמיים פסקו מבכיים פצח בבכיו סקסופון ואהבתי אותך כבשר מבשרי וחוורה שמלתך הצנועה וידעתי היטב כי לעד תזכרי את גודל אותה השעה: את ליל הכלולות, את כובד העול את טוהר שתיקת המבט ואת תום הנערות היוצאות במחול כצֹרי ללב הנצבט