[ליצירה]
----
:)
כרגיל, כמובן.
---
אני חושב ששיקולים של מראה חיצוני מושלם הם מעל שיקולים של ניקוד מלא, ולכן עדיף לוותר על החולמים החסרים שקוטעים את המילים.
[ליצירה]
עדי----
ביקרתי במקום בו בילינו בעבר ביחד: בוני בלע בדים, בני בדק בגדים, בתנו בכתה.
בהגיעי, ביקשתי בתחנונים ברכה.
בכיתי.
בום.
אוף, שכחתי, אבל יש בפורום סיפור ארוך שכתבתי בב, שאחר-כך עשיתי ממנו סיפור ממשי.
רצף הגיוני בבקשה!
[ליצירה]
---
אתה יכול לתקן, טובי.
מאוד אהבתי, הזדהיתי, הרגשתי שניתן כאן ביטוי לתחושות שאני מכיר ואוהב להתעמק בהן.
את הספק דיבר איתי, ספק לא התייחס
---
האם בהליכתי ברחוב אני נעשה חלק מציבור ההולכים ברחוב,זה שכל השלטים מיועדים לו, כמו בסופר, שפתאום מודיעים על מבצע לכל באי הסופר, או בתור לקופת-החולים, או בטרמפיאדה
---
אהבתי מאוד.
[ליצירה]
---
אתם לא מבינים אותי.
לא יכולתי לתת לזה להמשיך להיות חלק ממני, לא הרגשתי שלם. אהבתי את הכתיבה בזה כל-כך, זה לקח כוחות נפשיים רבים ממני - כוחות נפש רבים השקעתי במשהו שסותר את השקפת העולם שלי, השקפת העולם הנכונה, בתסריט, שלמרות שעבדתי עליו הרבה ולא התפשרתי על רמתו, ברמתו הערכית היה חסר-דת.
אז מחקתי, ניתקתי את עצמי מזה. ויש מדי-פעם בפנים הרהורי געגוע, לכתיבה, למחשבות בלילה על לאן מפלסים את הדמויות ובאיזה קצב העלילה תתקדם, ואיך ייגמר הפרק,
אבל אני שלם יותר, יותר אמיתי עם עצמי, יותר לא מתפשר
מבינים?
תגובות