בס"ד
בצפירה, מציין העם היהודי את ניצחונו למרות הכל. לא בתרועות, בטקסים. בצפירה הנוגעת עמוק, הניצבת ומכריזה - הננו כאן, על אף.
---------------
ערב יום הזיכרון לשואה, כ"ז ניסן ה'תשס"ג
חולק עליך באופן קיצוני, מטורף וחסר פשרות. צפירה שתוכנה הצהרת כוח היא זרה לי ואיני רוצה לעמוד בצפירה שכזאת.
הצפירה היא קודם כל מה שהיא: צליל חיוור, ארוך, מונוטוני, גווע. אין בה "ניצחון" והיא לא "ניצבת". היא נכנעת בביטול עמוק מול אלו שנפלו, שאין לנו ולו התחלה של הערכה או אומדן מדוע ולשם מה היה זה גורלם.
הפוזה הצה"לית השחצנית המתבטאת במלים "הננו כאן" מתאימה, אולי, למארש קיטשי של סיום מסע כומתה, אך לא - למען ה' - ליום השואה.
דווקא יצא שאני עצמי הייתי ביום השואה במילואים, אך בשעת הצפירה עמדתי לי, מעורטל מנשקי ומהדרת כזב צבאית, ועצרתי להרהר ביענקל, במירל ובשמערל שנטבחו ונחנקו ונשרפו בלא מלים.
עומד לו חייל יהודי, בארץ ישראל. באפשרותו לא רק ללבוש מדים רשמיים ולישא נשק, אלא הוא רואה זאת כחובתו באשר הוא יהודי. מבחינתו - עובדת היותו יהודי הינה מקור לגאווה. מבחינתו - שירותו הצבאי מבטיח שהשואה לא תארע שנית. עומד הוא, מקדיש את עמידתו לכל אדם ואדם מאחיו שנרצח על שום היותו יהודי.
האם ביכולתנו לנצח את הנאצים בצורה יותר יסודית?
כותב אתה "שירותו הצבאי מבטיח שהשואה לא תארע שנית".
נו באמת, מה זה ה"כוחי ועוצם ידי" הזה? מזכיר את הפרסומות סטייל-סטאלין שרווחו כאן עת ביקשו להצטרף לגדודים העבריים, או לאגודת ספורט מכבי לפני 60 שנה. מראים יהודי, כולו שרירים חזקים ואגרופו קמוץ - הוא היהודי החדש. וככה גם נראה הפסל של אנילביץ' בגטו ורשה - כמו אל יווני. [וזו לא ביקורת עליו, זו ביקורת על התפיסות החומרניות שפשו להן.]
עד למשפט אייכמן הייתה מין 'בושה' כזאת להיות ניצול שואה. לא להראות מספרים, לא לדבר על זה. לא להתבדל מהפלמ"חניקים היפים, הגאים, עם הרי"ש הצברית. ואז הגיע המשפט ועדים החלו להישפך על שולחן העדים ומי לא שמע על התעלפותו המפורסמת של יחיאל דינור (ק. צטניק) בבית המשפט, שיצא מאלמוניותו בשל המשפט. איכשהו התווית "כצאן לטבח" פגה כלשהו.
אבל רק כלשהו, כי בשורה התחתונה, הפכנו צברים יהירים, שדה-פקטו מרגישים שניצחנו את הנאצים כי יש לנו מדינה וצבא. כל כך בטוחים שניצחנו, שכבר דהתה לנו טראומת השואה, ומספרים חופשי בדיחות שואה כאילו זה לא א נ ח נ ו שהלכנו שם קיבינימט.
אז שיידע כל מי שחושב שניצחנו, שיידע שבינתיים אנחנו מפסידים. את הגישה שלא מי שצודק, אלא מי שחזק מנצח, ירשנו מהם. סתם יצא שאנחנו על הגובה.
על הגובה אמרתי? איפה! יותר משהלכו לנו בשואה לוקחת מאתנו ההתבוללות. זה נכון לא רק באיכות, זה נכון בכמות. ולמה זה לא מטריד אותנו? כי חלק מהיוהרה הצברית היא שמי שלא כאן לא קיים. אבל מי שכן כאן - יכול לחיות כמו גוי גמור, העיקר שהוא חי בארץ.
אז חלאס, אני שמח שיש מדינה וצבא, שמחתי לשרת בו ואשמח להתגלח (למרות ספירת העומר) לכבוד יום העצמאות, ולרקוד ולשמוח בו. אבל - ביום השואה אני עצוב על אינדיבידואלים שהלכו, ואתם גם איזשהי סולידריות יהודית שנמוגה משהו עם השתלטותה של מסגרת חומרית-פוליטית על קשר הדם המפעפע, האותנטי.
מה הקשר ל"כוחי ועוצם ידי". בכל דור ודור הרי, עומדים עלינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו. קמה לה מדינת-ישראל והחליטה לציין את יום כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה ולגבורה. מעבר לכך, הוחלט להשמיע צפירה לזכר הנרצחים. הצפירה היא אות זכרון, אין ספק. אבל, עצם העובדה שהחלטנו לזכור ולהנציח את זכרונם של הנרצחים, היא התשובה הטובה ביותר לתכניותיו של היטלר ימ"ז.
אני לא ממש מצליח להבין איך הפכת אותי ל"צבר מתנשא ויהיר". העם היהודי מאז ומתמיד חגג - כן, לא ציין. חגג! - את המשכיותו, ולדוגמא רק נביא את ביתר וברכת "הטוב והמטיב".
הרי אין בכוחנו להחיות את המתים. אין בכוחנו להחזיר את הגלגל לאחור. אך זאת, רק מכיוון שהגלגל הוסיף לנוע. הנאצים ניסו בכל כוחם לעוצרו. כשאנו משמיעים את הצפירה, עומדים עם כאב בלב, דמעות בעיניים ותהילים בפינו, אנו זוכרים את הנסיון המתועב ואת כל אחינו ואבותינו שנרצחו במהלכו.
אנו זוכרים - כי יש מי שיזכור.
אנו מציינים - כי יש מי שיציין.
אנו ניצחנו - כי אנחנו כאן.
אנו נצח-נו - כי רבון העולמים מגן בעדנו.
רק בקצרצרה לדבריך "עצם העובדה שהחלטנו לזכור ולהנציח את זכרונם של הנרצחים, היא התשובה הטובה ביותר לתכניותיו של היטלר ימ"ז" אומר שהעובדה הזאת היא לא תשובה לכלום. סתם כסת"ח. אם הזיכרון היה אמיתי אז אפ'חד במדינתנו לא היה מוכר חמץ בפרהסיה בפסח ולא היינו מספרים בדיחות שואה. עניין של סולידריות יהודית.
אך קשה להניח שמקימי המדינה (שלא היו ידועים בהקפדתם הרבה על מסורת ישראל ועל דברים שריח יהדות נודף ממנו) היו מייסדים את הצפירה מהטעמים המיושנים הללו.
(הרי בד בבד הם גם קיימו מלחמת חורמה עם הדתיים על מועד יום השואה בחודש ניסן....)
אבל בתור רעיון מסמל זה בהחלט יפה. באמת.
שבאחד (משני) הספרים של הרב זאב שרון מוזכר שדגל המדינה הוא כנגד הטלית. (בד לבן, עם פסים, תכלת)
ופעם גם ראיתי סרט מבית היוצר של 'שופר' שגם אמר את זה, אבל לא לחיוב. הציגו את זה כהחלפה,
שעכשיו אנחנו מתחדשים, ויש לנו דגל, כתחליף לטלית.
ואני תוהה עד כמה זה חשוב ובשביל מה זה חשוב הכוונה הראשונית של קובעי הסמלים והסמליות.
אם אדם עומד בצפירה - ושותק, היטלר ניצח.
אם אדם עומד בצפירה - ואומר תהילים, היטלר הפסיד.
ואני אומר, על פני פרקים ע"ט ו-פ"ג, אני הייתי בוחר את פרק קכ"ו. את פרקים כ"ב ו-כ"ג.
כמו שאמר הרב'ה הריי"צ מחב"ד - משיח כבר פה, מי שיש לו ראייה טובה יכול לראות אותו. הלוואי ונזכה.
איני רואה בצפירה את ניצחון העם היהודי.
אולי תחיית העם במולדתו, קיבוץ גלויות, חידוש לימוד תורה וכו' - בהם העם היהודי ניצח.
כמו כן הצפירה מסמלת אירועים כואבים שבהם דווקא אנו מרכינים ראשנו.
הנושא כנראה חשוב מכדי שיגווע...
אז ככה:
נכון. קיבוץ הגלויות, השיבה לארץ, תלמוד התורה וכל אותם מרכיבי החיים היהודיים הם הם הניצחון האמיתי של העם היהודי על הצורר היטלר ימ"ש.
אבל.
אבל, בצפירה, אנחנו עומדים ומכריזים בפני העולם: "ראו! ראו כמה החיים היהודיים פורחים בארץ ישראל! ניצחנו!".
זהו הרעיון שרציתי לבטא, זהו הרעיון שמבחינתי עומד מאחורי הצפירה ביום השואה.
בנימין.
נ.ב. - ראיתי את התגובה הזאת רק עכשיו... התחבאה בסבך כל התגובות האחרות :) -ב.נ.
נ.ב.נ. - יש שיאמרו שבצפירה, העם היהודי מצפצף על היטלר וכל הנאצים באשר הם.... ? - נ.ב.נ.
תקרא, ותפנים, חלאה שכמוך:
קל לקרוא לאנשים נאצים. להוכיח זו מטלה הרבה יותר קשה, וכמו כל האוטו-פובים היהודים האחרים, אתה תתחמק. אתה מזהה, מתוך ראיה מעוותת המודע של המציאות, את אלו המתריעים מפני הסכנה האורבת לעם היהודי עם אלו הקמים עליו להכחידו. אני בטוח לגמרי שהיטלר היה עושה מאמצים על-אנושיים (או תת-אנושיים במקרה האמור) לחסל אותי. ברור לגמרי. איך זה בדיוק הופך אותי לשותף לפשע? כי אני מסרב לשתף פעולה?
מבחינה הגיונית, אתה עצמך מחבר בין מצבנו כעת לשואה. השואה איננה הגדרה כרונולוגית, ובוודאי שלא כמותית. ההגדרה היחידה שיכולה להקיף את ממדיה של השואה היא הגדרה איכותית: הרג יהודים אך ורק בשל היותם יהודים – בעוד העולם שותק. אה, אם כך, תשאל, מה ההבדל בין השואה ל'אינתיפאדה'? התשובה היא שאין הבדל. אמור להיות הבדל, ולו רק בשל העובדה שיש לנו צבא, מדינה. אך כל עוד אנו יושבים ומחרישים בעת הזאת, כל אנו שותקים את היטבחם של אחינו, את הירצחם של יתומים ואלמנות, את הדם הנשפך סביבות ירושלים באין קובר – אין אנו נקיים. וכאשר אנו קמים, ובמו ידינו שוברים את עמידתנו – את עמדתנו האיתנה ביותר!!! – מול האויב, אינני יודע איך אפשר לפסול את ההשוואה בין התנהלותנו כעת כעם, כאומה, להתנהלות היודנראט.
אמר לי אחד: "תמיד שאלתי את אבי כיצד יכלו הם ללכת בשואה בשקט, כצאן לטבח. בשבוע שעבר אמר לי אבי: "מה אתה שואל אותי? תראה איך אתם הולכים!".".
לעניין תגובתך הנלוזה: אני לא ממש מבין איך אתה כורך את עדן נתן-זאדה עם רוצחי יהודים. תסביר לי? אני בטוח שיש משהו שפספסתי. מעבר לזה, ההשמצות שלך כל כך מגוחכות שאין הן פוגעות בי אישית. מה שפוגע בי זה שאחד כמוך נראה בעיני מתבונן מן החוץ כקשור אליי. גועל נפש.
ראשית כל אני גאה להיות חלאה...אבל חלאה עם מוסר יהודי/עברי ישן...
שנית אני דור שני..כך שזה לא רלוונטי...
שלישית..העמדות שלך הינם למען האומה למען קדושת אדמה(ואין קדושה בקרקע אלא רק קדושת חיים)שזה בדיוק פשיזם ונאציזם קטן(נאציזם-לאומיות/לאומנות)
העם החליט ברוב דמוקרטי שאתם מיותרים שם לאחר 38 שנה שנפלו חיילים על כלום אבל האלוהים שלכם לא מאמין בדמוקרטיה..
מכיוון שכה לא אהבת את התגובה שלי ואתה מאוד אוהב לעשות אהבה עם השואה ועם המסכנות היהודונית שלך אז נסכם את הבזבוז זמן שלי בדו שיח איתך שחבל שהוריך לא השתמשו באמצעי מניעה..כי אתה באמת גוזל חמצן...
אם תמות בפיגוע..אצדיק את המחבל..
שואת ההתנתקות, כאב הגלות.
צפירת יום השואה בשנה הקרובה תטמון בחובה את כאב גלותנו שלנו. את כאב העם היהודי שהקים צבא בארץ-ישראל ושיסה אותו באחיו היהודים - רק מפני היותם יהודים. את כאב העם ששרד את היטלר, וניסה להמשיך את דרכו.
ואל תקפצו עלי עם טענות כלפי השוואות קשות. טענות על זלזול בזכר השואה ושאר מיני שטויות.
לו היו מספרים להיטלר ברגעיו האחרונים בבונקר בברלין על תוכנית חדשה שבה יגרשו יהודים את אחיהם במדינתם שלהם, באטימות, באכזריות, ברגישות ונחישות, יש יסוד סביר להנחה שהיטלר היה אומר: "אז אני יכול ללכת בשקט...".
ועל אף הכאב -
נשמיע את הצפירה.
עצם השמעתה היא נצחוננו.
עצם שרידתנו הוא נצחוננו.
עמנו הוא זה. אחינו הם אלו. ואף אלו. ואף אלו.
בעצם אמרו את זה להיטלר..אבל הוא התבאס..כי הוא לא הספיק להשמיד את הזכר שלך...אבל זה בסדר..אתה עומד בפירמה ובחינוך שלו..אני בטוח שהוא היה מאמץ אותך אל ליבו ומשקה אותך ברמדיה עם הB של הציקלון...
אז תגיד בנימין...מתי אתה הולך להיות שהיד ??
חסר לנתן זאדה חברה למעלה..וגם יאסין מרגיש בודד..אני בטוח שתסתדרו...ועוד עצה קטנה ומועילה בשבילך...תעשה הרבה הקרנות של רנטגן...אתה יודע..בריאות וכל זה..ובעיקר בכדי שהזרע שלך יהיה מדולל..אנחנו לא רוצים עוד נאצים קטנים כמוך..
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
שונא היהודים היהודי הרים את ראשו.
א. יש קדושה בקרקע: אחרת מתפרק כל הבניין של השמיטה.
ב. אני יודע שתצדיק את המחבל. מובן מאליו.
ג. "א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע, הינשא שופט הארץ" איזה יום מתאים בחרת לך.
מאיר, היחיד שצריך פה רמדיה זה אתה,
וכדאי שתרגיע מעצמך אבל מהר, יותר מדי אנשים צריכים למות לדעתך,
את מי בכלל אתה עוד לא שונא?
אז אולי אתה פה לא בסדר? אם יש לך בעיה עם כ"כ הרבה אנשים- אז כנראה הבעיה אצלך, לא אצלנו.
יאללה שתמות כבר יא מכוער!!!!!!!
ומי הבא בתור.????????????
קדומים, מבוא דותן, בית אל, הר ברכה רק בלי זלמן מלמד...לו מתאים יותר בתי הבירה של מינכן..
בת"ש תתחילי לשנן את הסיסמא " צווה הרב ואנחנו נקיים"
(פראפרזה על " צוהה פיהרר ואנחנו נקיים")
אני לא שונא יהודים רק דתיים ופשיסטים.
[ליצירה]
חולק עליך!
חולק עליך באופן קיצוני, מטורף וחסר פשרות. צפירה שתוכנה הצהרת כוח היא זרה לי ואיני רוצה לעמוד בצפירה שכזאת.
הצפירה היא קודם כל מה שהיא: צליל חיוור, ארוך, מונוטוני, גווע. אין בה "ניצחון" והיא לא "ניצבת". היא נכנעת בביטול עמוק מול אלו שנפלו, שאין לנו ולו התחלה של הערכה או אומדן מדוע ולשם מה היה זה גורלם.
הפוזה הצה"לית השחצנית המתבטאת במלים "הננו כאן" מתאימה, אולי, למארש קיטשי של סיום מסע כומתה, אך לא - למען ה' - ליום השואה.
דווקא יצא שאני עצמי הייתי ביום השואה במילואים, אך בשעת הצפירה עמדתי לי, מעורטל מנשקי ומהדרת כזב צבאית, ועצרתי להרהר ביענקל, במירל ובשמערל שנטבחו ונחנקו ונשרפו בלא מלים.
[ליצירה]
תשמענה אוזניך...
עומד לו חייל יהודי, בארץ ישראל. באפשרותו לא רק ללבוש מדים רשמיים ולישא נשק, אלא הוא רואה זאת כחובתו באשר הוא יהודי. מבחינתו - עובדת היותו יהודי הינה מקור לגאווה. מבחינתו - שירותו הצבאי מבטיח שהשואה לא תארע שנית. עומד הוא, מקדיש את עמידתו לכל אדם ואדם מאחיו שנרצח על שום היותו יהודי.
האם ביכולתנו לנצח את הנאצים בצורה יותר יסודית?
[ליצירה]
ממשיך בהתנגדותי!
כותב אתה "שירותו הצבאי מבטיח שהשואה לא תארע שנית".
נו באמת, מה זה ה"כוחי ועוצם ידי" הזה? מזכיר את הפרסומות סטייל-סטאלין שרווחו כאן עת ביקשו להצטרף לגדודים העבריים, או לאגודת ספורט מכבי לפני 60 שנה. מראים יהודי, כולו שרירים חזקים ואגרופו קמוץ - הוא היהודי החדש. וככה גם נראה הפסל של אנילביץ' בגטו ורשה - כמו אל יווני. [וזו לא ביקורת עליו, זו ביקורת על התפיסות החומרניות שפשו להן.]
עד למשפט אייכמן הייתה מין 'בושה' כזאת להיות ניצול שואה. לא להראות מספרים, לא לדבר על זה. לא להתבדל מהפלמ"חניקים היפים, הגאים, עם הרי"ש הצברית. ואז הגיע המשפט ועדים החלו להישפך על שולחן העדים ומי לא שמע על התעלפותו המפורסמת של יחיאל דינור (ק. צטניק) בבית המשפט, שיצא מאלמוניותו בשל המשפט. איכשהו התווית "כצאן לטבח" פגה כלשהו.
אבל רק כלשהו, כי בשורה התחתונה, הפכנו צברים יהירים, שדה-פקטו מרגישים שניצחנו את הנאצים כי יש לנו מדינה וצבא. כל כך בטוחים שניצחנו, שכבר דהתה לנו טראומת השואה, ומספרים חופשי בדיחות שואה כאילו זה לא א נ ח נ ו שהלכנו שם קיבינימט.
אז שיידע כל מי שחושב שניצחנו, שיידע שבינתיים אנחנו מפסידים. את הגישה שלא מי שצודק, אלא מי שחזק מנצח, ירשנו מהם. סתם יצא שאנחנו על הגובה.
על הגובה אמרתי? איפה! יותר משהלכו לנו בשואה לוקחת מאתנו ההתבוללות. זה נכון לא רק באיכות, זה נכון בכמות. ולמה זה לא מטריד אותנו? כי חלק מהיוהרה הצברית היא שמי שלא כאן לא קיים. אבל מי שכן כאן - יכול לחיות כמו גוי גמור, העיקר שהוא חי בארץ.
אז חלאס, אני שמח שיש מדינה וצבא, שמחתי לשרת בו ואשמח להתגלח (למרות ספירת העומר) לכבוד יום העצמאות, ולרקוד ולשמוח בו. אבל - ביום השואה אני עצוב על אינדיבידואלים שהלכו, ואתם גם איזשהי סולידריות יהודית שנמוגה משהו עם השתלטותה של מסגרת חומרית-פוליטית על קשר הדם המפעפע, האותנטי.
[ליצירה]
אני לא מבין
מה הקשר ל"כוחי ועוצם ידי". בכל דור ודור הרי, עומדים עלינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו. קמה לה מדינת-ישראל והחליטה לציין את יום כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה ולגבורה. מעבר לכך, הוחלט להשמיע צפירה לזכר הנרצחים. הצפירה היא אות זכרון, אין ספק. אבל, עצם העובדה שהחלטנו לזכור ולהנציח את זכרונם של הנרצחים, היא התשובה הטובה ביותר לתכניותיו של היטלר ימ"ז.
אני לא ממש מצליח להבין איך הפכת אותי ל"צבר מתנשא ויהיר". העם היהודי מאז ומתמיד חגג - כן, לא ציין. חגג! - את המשכיותו, ולדוגמא רק נביא את ביתר וברכת "הטוב והמטיב".
הרי אין בכוחנו להחיות את המתים. אין בכוחנו להחזיר את הגלגל לאחור. אך זאת, רק מכיוון שהגלגל הוסיף לנוע. הנאצים ניסו בכל כוחם לעוצרו. כשאנו משמיעים את הצפירה, עומדים עם כאב בלב, דמעות בעיניים ותהילים בפינו, אנו זוכרים את הנסיון המתועב ואת כל אחינו ואבותינו שנרצחו במהלכו.
אנו זוכרים - כי יש מי שיזכור.
אנו מציינים - כי יש מי שיציין.
אנו ניצחנו - כי אנחנו כאן.
אנו נצח-נו - כי רבון העולמים מגן בעדנו.
[ליצירה]
עייפתי קצת מלהגיב,
רק בקצרצרה לדבריך "עצם העובדה שהחלטנו לזכור ולהנציח את זכרונם של הנרצחים, היא התשובה הטובה ביותר לתכניותיו של היטלר ימ"ז" אומר שהעובדה הזאת היא לא תשובה לכלום. סתם כסת"ח. אם הזיכרון היה אמיתי אז אפ'חד במדינתנו לא היה מוכר חמץ בפרהסיה בפסח ולא היינו מספרים בדיחות שואה. עניין של סולידריות יהודית.
[ליצירה]
זה רעיון יפה,
אך קשה להניח שמקימי המדינה (שלא היו ידועים בהקפדתם הרבה על מסורת ישראל ועל דברים שריח יהדות נודף ממנו) היו מייסדים את הצפירה מהטעמים המיושנים הללו.
(הרי בד בבד הם גם קיימו מלחמת חורמה עם הדתיים על מועד יום השואה בחודש ניסן....)
אבל בתור רעיון מסמל זה בהחלט יפה. באמת.
[ליצירה]
יאיר,
קצת קשה לי להתרגל לשם החדש-ישן. אני כל הזמן מחפש אותך בנעל-בית...
בכולופן, חבר, אני ממש מבקש שלא תעשה לי את זה. את החיים שלי אני אמור לכתוב. אם אתה תעבור שם קודם, לא יישארו לי גשרים לשרוף בחדוות ניצחון מאחורי גבי. הלא כן?
[ליצירה]
א.
מוות לערבים! ב. מאין לך שאינני מתבגר מלא-הורמונים כהגדרתך? ג. משה רבינו, זוכר אותו? הוא היה בן 119 כשריבונו של עולם הבטיח לו שלא ייאסף אל עמיו לפני שיזכה לנקום את נקמת ה' במדיינים. משה נתאווה (!) לנקום בהם! וכל-כך למה? מפני שהם שלחו את בנותיהם להחטיא את ישראל. איפה אנחנו ואיפה הם. על פיגועי התאבדות דוד מלך ישראל, הג'ינג'י נעים הזמירות, היה מביא לא מאתיים עורלות פלישתים, אלא מאתיים א ל ף ראשי פלשתינים. צא ולמד.
[ליצירה]
יווו....
נפלאותיו של הסוכן האישי! בלי טרחה, בלי עצבים. גם אני הייתי מאוד מאוד רוצה פגיעה אחת בלב שלא ארפא ממנה כל חיי... קראתי את ההקבלה נכון? :):)
..."בעד! בעד!", נשם בכבדות, "הגעתי בזמן?? בעד!!"
(נשם כאילו...?)
[ליצירה]
פשוט יפה.
דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם.
stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא.
בנימין.
תגובות