לפני מספר חסר-חשיבות של שנים, חי לו אדם בשם וויליאם המרטש. וויליאם המרטש היה בן דודו של ג'ק המרטש. וויליאם עצמו היה צייר צמחוני, בלי שפם, שעסק למחייתו בפיסול ומכירת תפוחי-אדמה. לחנות תפוחי-האדמה קראו: "חנות התפודים של וויליאם המרטש". בשנים הראשונות של החנות, היא שיגשגה ואפילו פתחה חנות-בת בשם "בקתת הבטטות של וויל המרטש."

אך, יום אחד, בן-דודו ג'ק החליט ששם המשפחה שלו יהיה נורא חסר-תועלת אם הוא לא באמת ירטש מישהו. אז, לילה אחד, הלך ג'ק וריטש לו איזושהי אישה חסרת-ישע. ואז הוא ריטש עוד אחת, ועוד אחת, והוא כל כך נהנה מזה, עד שהוא ריטש עוד כמה.

ובמהרה, לאחר חקירה משטרתית מקיפה, פורסם ששמו של הרוצח האכזרי היה 'ג'ק המרטש'.

מיום זה ואילך, התמוטט עולמו של וויליאם המסכן. כל אדם שהגיע לחנותו מיד נתקף חרדה משם משפחתו של וויליאם, והיה בטוח שהוא עומד לרטש אותו, ולעשות ממנו קישוטי גינה.

לאחר זמן קצר, פשט וויליאם את הרגל (וגם את היד), וגם חנות התפודים, וגם בקתת הבטטות נסגרו להן, והשאירו את וויליאם המסכן אביון חסר-כל (חוץ מאולי, ברווזון אמבטיה). -כל פעם שיצא לרחוב, זרקו אנשי העיירה עגבניות לעברו. למזלו של וויל, האנשים בעיירה היו בורים חסרי השכלה עם חוש ראייה רעוע, ואף אחת מהעגבניות לא באמת פגעה בו.

יום אחד, החליט וויליאם שנמאס לא שאנשים פוזלים זורקים עליו עגבניות, והחליט שיעזוב את ארצו וישנה את שמו לאדגר פון-טרכנבורגר. אך, לפני שהספיק לעלות על ספינה לכיוונה של ארץ מרוחקת ולא ידועה, הוא נפל לבור.

ומאז, כל מה שנותר לנו מוויליאם המרטש, הוא כמה סיפורים מומצאים, וערמה של תפוחי-אדמה רקובים.

סוף