יום הדין ?!
על ידי משה אהרון
בעולם הזה אין למעשה הליך של דין מלא בין אלוהים לאדם
ובהיות ולמעשה אין כל אפשרות ממשית לקיום דין של ממש ביניהם בעולם הזה.
ולכן לכל אורך הדרך, ביום הכיפורים הדגש ביום הוא דווקא על יסוד הכפרה כיסוד כמעט מובטח
הדין אחיי,בעולם הזה הוא אוטופיה .
מושג או יסוד בלתי מושג ובלתי ניתן ליישום מלא מעצם מהותו בהיותו אלוהי שולטת בו מידת האמת האין סופית.
כך שבפועל לא ניתן ל"הנחיתו" ככזה בלבד. ועוד בהכתבה של זמן נתון ומוגדר .
כך שגם הצירוף : "יום הדין" הוא על פניו,צירוף רעיוני מופרך , מטעה ומשגה.
לכן גם הקדימה התורה לקבוע : "כי המשפט לאלוהים הוא"
נכון שבמימד הארצי לצורך הסדר וההתנהלות היום יומית שלנו ,
ניתנו לנו גבולות גיזרה תרתי משמע.
ניתנה הרשות והאיצטלא לשחק בו בדין ב"כאילו".
ללוש בו משום "אמת יחסית" בדרך כלל עלובה קצוצת כנפיים וחסרת אותו המעוף של האין סופיות והנצח
לכן גם כאמור התורה איננה מגדירה במפורש יום זה כיום הדין אלא כיום כפרה וזהו דגש משמעותי ביותר.
לכן גם באכט יותר מסמלי ניתנו לוחות שניים [אנושיים] בליווי ובכפיפות לשלוש עשרה המידות גם לומר לנו כי זהו למעשה גם שברון חזונם של הלוחות הראשונים [השממיים] שאם מידת הדין עד תומה הייתה צריכה להחרץ על פיהם עם ישראל היה צריך להיות מושמד.
לכן ניתנו לוחות שניים בלבל ארצי בעיבוד ועידון הדין האלוהי
במגמה מופחתת ומוגבלת של עידון כאמור.
לכן למידת הדין [האמת האין סופית] הוצמדו בשלוש ערה המידות מנגונוני "הנחתה" מעדנים......
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת,אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
החידוש הגדול לכאורה של הדברים הוא
מיתתו של אדם בעולם הזה איננה מיצוי הדין אלא הזמנה לדין במגרש הנכוןש במרחב האין סופי שבו מידת הדין יכולה להכריע.
ודוק "דין" לא בהכרח שלילי.לפעמים ההזמנה לדין כאמור באה עם השלמת יעודו של אדם ולאפשר לו ל"התרווח"
"במצב צבירה" אחר באותו מרחב אין סופי
