בין "דיבור" ל"אמירה"
על ידי משה אהרון
האם זה מכוון שבכל הקשור לנדרים בפרשתנו הלשון היחודית היא דווקא ה"דיבור" .ולא עוד אלא אלא שנוספה גם הדגשה של שייכות פרטנית של הנודר כדובר בלבד בבחינת : "דברו".
בכלל האם יש הבדל בין "מאמרות" ל"דיברות".
לכאורה אמירה היא דיבור משוכלל יותר בתוספת של ערכים מהותיים מוספים בבחינת :
"אשר דברת לאמור".
עתה מתבקשת לכאורה השאלה מה ההבדל אם כן בין עשרת המאמרות שבהן נברא העולם לבין עשרת הדברים של מתן תורה .
אם כן ,יכול שאבחנה זו דווקא מחזקת את דברנו שבזה
שעשרת הדברות הינם פוטציאל של "דברים" שרק בעשייתם משתכלל אותו הדיבור או הציווי לכלל אמירה בת קיימא בבחינת : אשר "דיבר לעשות
ואשר משתכלל עם העשייה כאמור לאותה המהות השלמה :
לכלל אשר דיבר"לאמור".
הנה כי כן מדוע טרחנו לפרט בכל אלה.
אלא לומר כי הביטוי "נדר" הוא ביטוי מצמצם ואפילו שלילי.
ביטוי המבטא מהות סופית של דיבור בלבד.
שאינו משתכלל לכלום לשום דבר.
נדר הוא דיבור בסופיותו.
ללא כל שיכלול או תוחלת של :"אמירה"
שיש בה משום בניין או תיקון עולם.
לכן גם לא בכדי,נמצא בפרשה זו גם את הביטויים הטכניים של :
"מבטא שפתיים" ו "מוצא שפתיים" .
שוב להצביע על דיבור חלול שאינו משתכלל מהצד הפיזי שלו
דיבור ללא כל אופק איסטרטגי או תכלית מהותית של ממש.
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
--------------------------------------------------------------------------------
משה אהרון
"לא יחל דברו:
לכתחילה לא יתחיל בכלל באותו הדיבור
והשווה לענין זה הכתוב ומיד, שלילתה של השבועה לכתחילה לשלילתו של אותו הנדר אף הוא לכתחילה
שהנודר מדמה שהוא נותן בדיבורו למעשה כל שהו של "ידו" אור לה'.[יד-ור = יד אור]
ובעיניה של התורה כל נדר שלילי הוא .
כשם שהשבועה בכלל שלילית מיסודה.[שכיצד ילוד אישה ישבע על דבר שאין בו ערובה לקיום החלטי בהיותו אך אדם]
על כל פנים, אם עשה אחת משני אלה :
דהיינו "נדר" או "שבועה"
ששניהם לעניננו כאמור שווים.
ושניהם בכלל :
"היוצא מפיו", כי אז חובה עליו לעשות "דברו"
