השבת ככלה ומלכה
שבת היא גולת הכותרת של ימי המלאכה לא בכדי בפיוט זה מכונה היא "כלה" שזה הביטוי הראוי לה בהמשך לנאמר : "ויכל אלוהים ביום השביעי …"
כאילו היא היא הגולל היא הוחתמת כ"כלה" המסיימת ברוח ובקדושה את כל המפעל המעשה של ששת ימי המלאכה
לפיכך השבת היא המשכם הישיר של ימי החול היא צומחת משקיעתם ומכל מה שהם מסמלים
אין כל משמעות לשביתה אלא אם כן יש ספירה ולא רק טכנית של ימי עמל ומלאכה אלא עמל לתיקונו של עולם בבחינת לעובדה ולשומרה
ועתה צאו וראו מאיפה צומחת כאמור השבת דווקא ממקום ומנקודת שקיעתם של ימי החול ,השוקעים במערב בבחינת ויהי ערב בטרם ויהי בוקר
הביטוי "כלה" כאמור אין לו משמעות אם אין את הרצף גם הרעיוני לימי החול.
מכאן גם ברור כי זהו הזמן והמקום בו אנו יכולים לקבל את השבת
בו דגל המלאכה עובר כעין מטמורפוזה דווקא באור המפוייס של שקיעה המתערבב באור האלוקי
לדגל של קדושה וברכה
ויום השבת מתעטר בתפארתם של ימי המלאכה "ככלה" כאמור כמשך של סיום וסוף לכל המעשים
כדי היותה של השבת ראויה לשמש כ"מלכה" למלך מלכי המלכים
ודווקא במקומה הראוי
"תוך אמוני עם סגולה
לפיכך, תמיד המערב הוא הוא הצד
ולו גם באופן רעיוני ומופשט
ולפתח בית הכנסת לדעתי אין כל משמעות רלוונתית לענין זה
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
