המ' הזעירא של "מוקדה" [פר' צו]
בהמשך לא' הזעירא של פרשת ויקרא
בהתייחס למילה : "ויקרא" וכפי שביארנו את משמעותה
כקריאת אקראי שאין לה תוחלת נצח [הא' הזעירא בסוף]
בפרשת צו יש לנו הפעם בראישית המילה "מקדה"
את המ' הזעירא
ודווקא בתחילתה המילה להראות כי כבר מתחילת תורת הקורבנות
מוקד האש שכילה אותם היה מסוייג בעיני שמיים
ולכן אות הסיוג כאמור החל כבר בפתיח לפרשה
ודווקא בקורבן עולה שבו הקורבן נשרף כליל
בלוא כל הנאה ממנו לבני אדם ולו חלקית.
לכן אש המוקד ההוא חסרה מסוייגת
והיא מוגבלת זמן ושעה.
עד שמוקד של "מזבח" אחר יתפוס את מקומה
אותו המזבח של גמילות חסד וצדקה .
שבני אדם מקריבים "קורבנות" זה לזה
שהקורבן הוא "יורד" מטה אך בכך עולה הוא עשרת מונים יותר מכל עולה.
ואכן להפיס דעתם של אותם דורות לא נחה דעת התורה
עד שהצמידה גם לכל קורבן - "תורה"
המתחרה וגורעת כביכול מהתורה בכלל .
על כל פנים לרוממו תחילה לשעה
בבחינת תורה
אך להמעיטו בראיית הנצח מהתורה בכללותה.
ואין הדברים קלוטים מהאויר .
שהרי בסיכום כל "תורות" הקורבנות.
התורה עצמה מסכמת לאמור :
"זאת התורה לעולה, למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים.
אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צוותו את בני ישראל להקריב
את קורבניהם לה' במדבר סיני".
ללמדך שמסיני תורות אלו של הקורבנות ניתנו לתקופה מוגבלת ומוגדרת :
כל עוד העם יחוש שהוא עדיין במדבר סיני.
שהוא עדיין לא ברור ומוחלט בכל ציווי סיני
והנה בעידן הגאולה השלמה עת הבהירות והשלמות הערכית תשגב.
העם והאנושות כולה כבר יצאוו ממדבר החיים.
אזיי כבר תורת הקורבנות לא תהא רלוונתית יותר
המזבח והמוקד יהיו הכיריים והקדרות של מאכל בני אדם זה את זה .
והנה שמא תאמרו מופלגים ומופרכים הדברים.
כי אז אדרבא לכו לכם לנביא ירמיה :
אשר יאמר את הדברים כאמור בצורה אף מוחצת
ושוללת יותר את הקורבנות וכבר מתחילתם.:
"כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראלעולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר
כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים
על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמור
שמעו בקולי ...והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם".
הנה כי כן ירמיהו מוחק את כל תורת הקורבנות בכלל ומראשיתם
משל לא היו הם כלל
ומצביע על הכיוון האיסטרטגי העיקרי : "למען ייטב לכם"
קורבנות לא מטיבים עם בני אדם .
ההפך הם אך מאכולת שווא של אש
והם באים לרוב על חשבון מזונם של בני אדם רעבים
וקורבנות הם וודאי לא רצון אל חי יוצר כל
המבקש מכל
שבניו ידאגו להמליכו כאב לכולם
והמייחל שבניו יתעסקו בהאכיל
זה את זה
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
בהתייחס למילה : "ויקרא" וכפי שביארנו את משמעותה
כקריאת אקראי שאין לה תוחלת נצח [הא' הזעירא בסוף]
בפרשת צו יש לנו הפעם בראישית המילה "מקדה"
את המ' הזעירא
ודווקא בתחילתה המילה להראות כי כבר מתחילת תורת הקורבנות
מוקד האש שכילה אותם היה מסוייג בעיני שמיים
ולכן אות הסיוג כאמור החל כבר בפתיח לפרשה
ודווקא בקורבן עולה שבו הקורבן נשרף כליל
בלוא כל הנאה ממנו לבני אדם ולו חלקית.
לכן אש המוקד ההוא חסרה מסוייגת
והיא מוגבלת זמן ושעה.
עד שמוקד של "מזבח" אחר יתפוס את מקומה
אותו המזבח של גמילות חסד וצדקה .
שבני אדם מקריבים "קורבנות" זה לזה
שהקורבן הוא "יורד" מטה אך בכך עולה הוא עשרת מונים יותר מכל עולה.
ואכן להפיס דעתם של אותם דורות לא נחה דעת התורה
עד שהצמידה גם לכל קורבן - "תורה"
המתחרה וגורעת כביכול מהתורה בכלל .
על כל פנים לרוממו תחילה לשעה
בבחינת תורה
אך להמעיטו בראיית הנצח מהתורה בכללותה.
ואין הדברים קלוטים מהאויר .
שהרי בסיכום כל "תורות" הקורבנות.
התורה עצמה מסכמת לאמור :
"זאת התורה לעולה, למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים.
אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צוותו את בני ישראל להקריב
את קורבניהם לה' במדבר סיני".
ללמדך שמסיני תורות אלו של הקורבנות ניתנו לתקופה מוגבלת ומוגדרת :
כל עוד העם יחוש שהוא עדיין במדבר סיני.
שהוא עדיין לא ברור ומוחלט בכל ציווי סיני
והנה בעידן הגאולה השלמה עת הבהירות והשלמות הערכית תשגב.
העם והאנושות כולה כבר יצאוו ממדבר החיים.
אזיי כבר תורת הקורבנות לא תהא רלוונתית יותר
המזבח והמוקד יהיו הכיריים והקדרות של מאכל בני אדם זה את זה .
והנה שמא תאמרו מופלגים ומופרכים הדברים.
כי אז אדרבא לכו לכם לנביא ירמיה :
אשר יאמר את הדברים כאמור בצורה אף מוחצת
ושוללת יותר את הקורבנות וכבר מתחילתם.:
"כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראלעולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר
כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים
על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמור
שמעו בקולי ...והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם".
הנה כי כן ירמיהו מוחק את כל תורת הקורבנות בכלל ומראשיתם
משל לא היו הם כלל
ומצביע על הכיוון האיסטרטגי העיקרי : "למען ייטב לכם"
קורבנות לא מטיבים עם בני אדם .
ההפך הם אך מאכולת שווא של אש
והם באים לרוב על חשבון מזונם של בני אדם רעבים
וקורבנות הם וודאי לא רצון אל חי יוצר כל
המבקש מכל
שבניו ידאגו להמליכו כאב לכולם
והמייחל שבניו יתעסקו בהאכיל
זה את זה
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
