לאותו הסיפור הלכאורה בעייתי של
האכלת המלאכים על ידי אברהם
גם בבשר וגם בחלב
המקרא מספק לנו את הנתונים לצייר את התמונה הבאה:
לכתחילה המלאכים אישרו לאברהם להגיש להם "פת לחם" כמינימום הנצרך
ורק במובן של " וסעדו ליבכם"
שאמרו באופן דווקני : "כן תעשה כאשר דיברת"
והנה כשאברהם ניגש לביצוע נסחף אברהם בטוב ליבו
לשרה תחילה ניגש לבקש אכן פת לחם .
אחר רק רץ אברהם לבחור בן בקר רך וטוב
ואחר נתנו לנער לעשותו.
בינתיים הלחם היה כבר מוכן
ולחם לבד אי אפשר לכאורה,ביקש להוסיף חמאה וחלב .
עד שבן הבקר יהא מוכן
אלא שנרתע שמא יאכלו מן החמאה והחלב ואחר כל לא יהא נעים לו למנוע מהם גם בשר רך ונעים
אלא שהמתין אברהם שהכל יהא מוכן ואזיי
נדרך אברהם ו"עמד" עליהם
לפקח כי מי האוכל חמאה עם לחם
לא יוכל גם בן בקר עם לחם
זו הייתה עמידתו על המשמר
ועתה לערך התימוכין המוסף
כשנאמר : "והוא עומד עליהם" מדוע היה לה לתורה להדגיש "תחת העץ"
והלא עוד קודם הזמינם "להשען תחת העץ".
אזי לכאורה ברור כי גם כ"שיעמוד עליהם" יהא זה תחת העץ
אלא כך ביקשה התורה לרבות ולרמוז לנו לאמור:
בטרם שהם אכלו
יעץ"להם אברהם לאמור :
יש כאן חמאה וחלב ויש כאן בן בקר רך וטוב
מי המבקש לאכול מזה אל יאכל מזה
ואכן לאחר עצה זו כל מלאך אכל אך ממין שבחר
לפיכך הסמיכה התורה את לפועל "ויאכלו" : את הביטי האופרטיבי :
"והוא עומד עליהם תחת העץ [עץ גם מלשון עיצה]
