, (ג´ באלול תשס"ט, 23/8/09)
214. מנהג נפסד הנוגד את תורת ישראל
אחיי הברסלבים, נקלעתם לכלל טעות נוראה. אבוי לכם, שלקח חשוב במיוחד ודווקא לענין זה לא נלמד מתורת ישראל ולא הופקו ממנו לקחיו. מי לנו יותר ממשה ואהרון אשר מתו ונקברו על סיפה של ארץ ישראל ועליהם הכתוב מדגיש ואומר ולא בכדי "ויאסף אל עמיו". לאמור: שהוא המת נאסף אל עמיו ולא חלילה להפך ש"עמיו" נאספים איליו אל קברו. ומשום שתורת ישראל בענין רגיש זה ,לא יכלה לסמוך על תבונתם של בני ישראל בלבד. קברם של שניים אלה נעלם ולא נודע. ולא בכדי מבקש המקרא להדגיש לאמור : "ולא ידע איש את קבורתו עד הים הזה . רמז להם לישראל כי אי הידיעה והמנעות מחיפוס וחקירה לענין זה חל ותקף "עד היום הזה". והנה קמו אנשים ובניגוד מובהק למהות המשתמעת מכל אלה. מאדירים לכאורה את רבם אף יותר ומעל למשה. נוטשים את ארץ ישראל ודווקא ביום הרת עולם. ביום תרועה. ותחת זכרון תרועה. הם מבכרים "זכרון הצדיק ".ובמקום לקיים בצוותא חדה "להקריב כמאמר הכתוב "אשה לה´ ",הם מקריבים אישה לגחמותיהם.... הלוואי ותתעשתו.....
משה אהרון
להוותינו, הבעיה רחבה הרבה יותר | ||
משה אהרון - הרצליה (23/08/09) | ||
היהדות בגלל נסיבות היסטוריות ודוקרינה תלמודית מאד מסוימת, פיתחה "תלות קודקודית" גורפת. וכך הנטיה לשרלטנות, שבכל דור ודור[כדי ביטול הצלם שבכל אדם] , הרחיבה עוד יותר עד כדי "שיעבוד רוחני מוחלט ויותר מזה. הבעיה איננה רק של אותם אנשים חלשים תמימים אלא גם של רבנים. הגיע הזמן שרבנים מסוימים יגזרו על עצמם צניעות שיאמרו יותר ויותר לצאן מרעיתם : "בענין זה... הקב"ה מבקש את תבונתך שלך....תתפלל לו ותחליט לבד.... כמו למשל ב"שמות", שיש דווקא, ענין מיוחד, וסגולה מיוחדת, דווקא להורים, כשותפים לו לקב"ה, להגות הם עצמם את השם היותר נכון והיותר מתאים 2. חשיבה של "כיבוש" סרק הנה לנו דפוסי חשיבה דוגמאטיים שהם בפנימיותם אנטיתיזה לגאולה. אלה לא יובילו אותנו לשום מקום רק למקום של "שום ובצל". כשיש חוזרים בתשובה . הכמות תהפוך לאיכות רק במשיכה נכונה ורלוונתית גם של כל היתר.להוותינו, בין שלל הביטויים של "קליפות" ו"חיצוניים" רבנים מאבדים את דרכם ב"יער הגאולה" . הם מציבים לנוסחת ההתנהלות "איברים" זרים ומתעים ומגיעים למחוזות של כלום של ריק תוחלתי. במקום להתעסק ב"קליפות" ועוד דברים אחרים למדו את חלקה של ה"צדקה" במהותה של הגאולה צללו לתהומות הנבואה להבין כי את כלל ישראל נשיב לחיקינו בפיתוחה של הצדקה" בלבד, כמודל של פתרון חברתי מופתי. והנה לנו רבנים שכל כולם שקועים במה שקרוי "חזרה בתשובה" כאילו זה אך חלקינו בזירוזה של הגאולה . רב יקר הגיע השלב שבצד החזרה בתשובה של חלק מסויים צריך להניח לכל ולרדת לעם לכאוב את כאביו , להדיר שינה מעיניכם על כל ילד שישן רעב ועל כל ישיש שאין ידו משגת לתרופה . זוהיא הדרך היחידה לרכוש את לבבם של כלל ישראל וזו דרך הגאולה ב"פרק" זה של הדרך משה 6. לר. ס - תודה לך על התגובה הענינית והמאופקת יחד עם זאת, אוי לכם, אם תמשיכו ללכת מוכי סנוורים, שבי אחר כל גדול זה או אחר. גדלות בתורה איננה חזות הכל. אנו חיים בעולם של "היפוכין". מה שנראה לכם עתה נכון ואמיתה של תורה, יכול שיתברר לכם בעתיד כי היה זה עוד טעות שתמיט עלינו אסונות. תנו גם לאמת אחרת להשמע ולחלחל. הגם שהיא אמת הדוהרת חזיתת כנגד האמת העדרית שלכם. מי שמצוי אצל מהותה של גאולת הקץ יודע כי במציאות חיינו כיום כולם טועים כל פלג יש לו את הטעות היחודית שלו . עגלת הגאולה, תמשיך לקרטע, אם לא נחזור גם אנו בתשובה של "איזון". פחות נדאג לתורת ישראל וארץ ישראל [זה חלקו של הקב"ה במשוואה] ונדאג יותר לעם ישראל על כל אגפיו. אני מביע אך את דעתי: בבית דין של מעלה, ישאלו כל גדול בתורה ומה עשית למען עם ישראל, למען אחדות כלל ישראל. למען ילדים רעבים קשישים הנמקים ביסוריהם ונשים "עגונות". ועוד ועוד. זהו קידוש שם שמיים של העת הלזו ולא הזיות על יציאה לרחוב לנצל תנופה של "הצלחה" להחזיר את ה"כמות - איכות", בתשובה. והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכ משה
|
