"וילך משה"
שהליכה זו הייתה שקולה בעיניו כנגד כל הליכות חייו האחרות.
הנה כי כן, כשמשה מסתלק מהעולם כל העולם מתרומם עימו קמעה מעלה מעלה .
ולפני שהוא הולך להאסף אל עמיו .
מבקש הוא לילך ולהפרד באופן אישי מכל אחד ואחד בישראל.
להפרד בכל המובנים :
להתנצל , לעודד וגם להחזיר את מנדט השליחות ולמוסרו לבא במקומו- ליהושוע
שאין יהושוע דומה למשה.[שהרי לא בכדי גם שינה משה שמו ודווקא בהקשר לארץ ישראל]
שבחוצה לארץ זכותו של "משה" - כמושה [בעיקר בתפילותיו]
מחלצת הייתה את בני ישראל מכל יוון של מצולה.
אך בארץ ישראל שעיני ה' בה
אדם יכול להתקשר לקב"ה גם דרך בחומר דרך הארץ ולא רק זאת אף זאת
אין התשועה באה אלא ישירות מה'
בבחינת : יה- הושיע.
והכל משום שעיני ה' בה בארץ ישראל .
ויכול אדם להתחבר כאמור אל הקב"ה בארץ ישראל
גם כשהוא "נמוך" כדי ארץ וריצפה ממש
ואין הוא נזקק כלל למתווכים צדיקים
כמשה.
אם כן ,משה מסתכל בחמלה ובאהבה
בעיניים של כל אחד מישראל .
מחבק אותו ולוחש באוזנו מילה טובה, שחיכה לה כל חייו
והיא אשר גם משמשת לו מכאן ואילך
ככנפיים וכמנוע להמשך מסע חייו.
רק אחרי כל אלה : שמשה מפייס את כל ה"עולם".
שאי אפשר לו לספר תורה שיכתב בלי שקודם לכן, כל ה"עולם" מפוייסים
ומוסר הוא כרועה נאמן את שרביט ההנהגה ליהושוע
רק אז ההין משה לשבת ולסכם ולכתוב
את התורה הזאת.....
וחמישה לצדקה תניב ברכה
