ירושלים מחפשת רב
וממנה מנהיג
ואף קונה חבר.
בחוץ חמים, הווה אומר "שרב"
עליה במקצת מעיק
אולי אפילו במקצת יותר.
אדמת נכר לה במבט שובב קורצת
אדמת נכר אחרת מסתכלת באיום
ואדמתה שלה חורקת, בגניחה פורצת
ונאחזת בשיניה בקיום.
כה מעורטלת היא אדמת ירושלים...
היא בוכייה, מושפלת, מגואלת, וקרושה.
מאידך, פורייה – אכן, היא פורייה כפליים
אחרי יובלות שנים. נותר רק להסיר את הבושה.
על כן היא תרה אחרי רב,
משורותיה היא בוחרת לה מנהיג
ומרוקנת חסכונות כדי לקנות חבר.
שוב קיץ, עוד מוקדם לחשוב על סתיו
אז היא עדיין בשלה, בשיח ובשיג
ובו תקווה ליצור עתיד מעט אחר.
