בכיתי לך שוב
כילד עזוב המחפש נואשות את
סינר אימו
ואתה מלך הנעלמים
נחבת שוב
בסתר המדרגה
משחק אותה כרגיל בפנטומימה
של החלשים
וכל היום
דלף בי הדמע
ולא חדל
האנשים הטובים שלך
דימו לראות בהן
זהרורים של יהלומים
ולהתברך בהן
ואתה לעת ערב
מותש ומאוכזב משהו
ניסית לגייס את כל הכוחות
לומר בכל זאת משהו
במכחולים של ענני נוצה
ואחר שציירת את הציור הילדותי שלך
והתקשתי לפענח בו דבר
בעטת בתסכול מופגן בכדור השקיעה
כבפח צבע אדמדם שנשפך וניתז לכל העברים
לצבוע ביקשת את השמים ברמזים עבים יותר
לאמור:
חזקני בני
חזקני בני
