[ליצירה]
א.
מוות לערבים! ב. מאין לך שאינני מתבגר מלא-הורמונים כהגדרתך? ג. משה רבינו, זוכר אותו? הוא היה בן 119 כשריבונו של עולם הבטיח לו שלא ייאסף אל עמיו לפני שיזכה לנקום את נקמת ה' במדיינים. משה נתאווה (!) לנקום בהם! וכל-כך למה? מפני שהם שלחו את בנותיהם להחטיא את ישראל. איפה אנחנו ואיפה הם. על פיגועי התאבדות דוד מלך ישראל, הג'ינג'י נעים הזמירות, היה מביא לא מאתיים עורלות פלישתים, אלא מאתיים א ל ף ראשי פלשתינים. צא ולמד.
[ליצירה]
ממש
תודה לבורא עולם על הסוכן האישי.
ותודה לך על השיר.
אכן, אני כל כך מרגיש את הצורך לשקוע מתחת לשמיכה, לאיזו שנת-חורף עד כי יבוא שילה.
והמציאות זועקת: "בן אדם! מה לך נרדם?! קום! קרא אל אלוהיך...".
בנימין
[ליצירה]
מה אומר,
אוי ואבוי, אוי ואבוי! אלימות במשפחה... את פוגעת בול, טלי, כל פעם מחדש.
ילד, אני לא יודע מה נפל עליך. אני מקווה שתסלח לי, אבל מי אתה בכלל?! אולי במקום לנסות ולהבין יותר טוב מהיוצרת מה היא היתה אמורה לרצות לכתוב, תנסה להבין מה היא אמרה בעצם. לפעמים מה שיוצא הוא לא מה שתכננו, אלא מה שבאמת היה לנו חשוב להגיד. להביע. להראות מעצמנו.
תגובות