יש הבדל בין שמחת הכלל ככזו לבין שמחת הפרט
לשמחת הפרט יש מתכון , מעין פרמטרים היכרחיים
והיא באופן סמלי כמשולש בעל שלושה קודקודים. רק אם כל הקודקודים מתחברים נחתכים בנקודת מפגש,אזי נופלת בחלקינו השמחה
קודקוד ראשון הוא שמחה במשלח ידינו בהשלמה עם היעוד והמטלה שהוטלה עלינו כאן בעולמינו .
מקודקוד זה נמתחת לה הצלע בנטיה פנימה כלפי הצלע המקבילה לה, כלפי הזולת
הקודקוד האחר הוא אם כן,השמחה בנתינה לזולת
בלי שני קודקודים אלו שהם זרועות היסוד.שהם קודקודי הבסיס במשולש שווה שוקיים לעולם לא נחתכת נקודת המפגש בין השוקיים כאמור לכלל : הזוית המשלימה :"ושמחת בחגך"
אם כן שמחת אמת של הפרט - היא הקודקוד השלישי
בחג הסוכות לא בכדי מתחברים אופציונאלית ופונקציונאלית כל הקודקודים כאמור בחג האסיף אנו אוספים מי פחות ומי יותר את יבולינו פרי משלח ידינו
והנה דווקא אז,אנו מצווים לצאת לכלל
למרחב הכללי הפתוח: לסוכה
ולחלק את אותו היבול להשפיע ממנו גם לכלל
וכך שני השוקיים הללו כשהם הולכים ומתרוממים
מתחברות הן בנקודת חיתוך כזו או אחרת
כל אחד כפי מעלתו
אצל מי גבוהה פחות ואצל אחר גבוה מאד
בבחינת : "אך שמח"
והצדקה מעשה שבכל יום היא בעלת זיקוקים מבטיחים
של השמחה
לדוד תוכחה
=========
בגורן הנכון
לא זרית זרעי עולם
ובגורן הנכון
שמטו לך הבקר
והארון נפל
ולא בחלקך
ממאן לבא עימך
לביתך שלך
כי תורת הארון
איננה פילגש
המחפשת בית
כי תורת הארון
איננה עוד תכשיט
של מלוכה
כי תורת הארון
היא תורת האדם
