בעזרתו יתברך, כ"ג תמוז התשס"ו
והאור מבהיק בהתנוצצות הלהב,
החרב מונפת מעלה, אחורה באלכסון,
אחיזת ידיים מיומנות
עיניים חודרות
שיערה מתבדר על פניה כמסתיר את הזעם
והוא ארוך ארוך
הרוח סוחפת ברעש
סובבת את תדמיתה הערפילית
תדמית רוחה, תדמית כוחה,
בפסגת גבעה של חול
הצופה על הכל,
חוץ מעליך
איך חולפים להם כשישה אלפים של שנים
והקללה רובצת
ממאנת להתבטל מן העולם
בצחוקה המרושע,
רומסת חלומות על עולם טוב יותר
והיא לא תיכנע
"כי ברא ה´ חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר"
מניחה את החרב אט אט על חול רך.
מביטה היא רק עליך
עכשיו,
זאת המלחמה האמיתית.
תגובות