1. סנגוריה על "המרגלים"....

 

בפרשה זו דומה שאנו שבים שנה ושנה ומדקלמים קלישאות ישנות מבלי ליתן אפילו הזדמנות לאורות חדשים להבליח בשמיה של זו הפרשה

מי שלא יודע להשים האצבע על הסיבה הנכונה לאותה הטרגדיה גם לא ידע היום להפיק לקחים ולכלכל את צעדיו גם כיום

האם תמצאו בפרשה מילה אחת :

"מרגלים" לא !

מדוע נמנעה התורה משימוש במושג זה

משום שלא מדובר היה לכתחילה בריגול במובן הצבאי

הביטוי "לתור" הוא אנטיתיזה לריגול צבאי .

לתור בהקשר זמ מובנו להתרשם מכל ה"יתר" חוץ מפרמטרים צבאיים

והכל מתוך מושכלת יסוד כי משהובטח שה´ נותן לנו הארץ ,אין כל שייכות ורבותא בריגול אנושי[גם יהושוע עשה זאת מסיבות אחרות]

אם כן מה קרה כאן איך הסתבכו הענינים

משה תרם לסיבוך הראשון לכתחילה

וכלב הוסיף סיבוך שני שבדיעבד [כמובן לא מתוך זדון]

משה שייחס את שליחות המרגלים גם לכך שהוא כמי שאינו נכנס לארץ יקבל "טעימה" שהרי ה´ אמר לו במפורש "שלח לך" -

בעבורך, נסחף בסקרנותו והכניס למנדט ה"מרגלים" גם פרמטרים צבאיים

זה אשר גרם לכירסום ראשון באמונת ובבטחון המרגלים

והנה כמי שחשו כחגבים בעיני עצמם מול עם הארץ

נכנסו לפחד נוראי ממלחמה עימם

צריך ואפשר להיות הוגנים עם המרגלים ,שזו סיבה סובייקטיבית של אמת. ולא כפי שמייחסים להם אינטרסים אנוכיים של הנהגה

עתה היה להם להלחם ביצרם

וכשכלב היסה אותם בפעם הראשונה התבטא הוא בלשון של

"עלה נעלה ויכול נוכל לה"

 כלומר בחוסר זהירות בביטוי זה שכוונתו היתה בכלל אחרת, הבינו המרגלים שגם ניתן להתווכח על יכולתם הצבאית

והפחד שאכן אכל אותם כדי איבוד עשתונות

גרם להם להתחפר ולדבוק בכך שאין הם מסוגלים למלחמה.

עד כאן היו למרגלים נסיבות מקלות והדין עימם כלל לא היה ממוצה

אם אך הדברים היו מסתיימים אך בכך

אלא שכאן הם המרגלים מעדו וגלשו במדרון

שלא לענין וללא קשר לאפשרות לכבוש את הארץ .

הם בעטו בבטן הרכה של עמך ישראל לאמור

הכתימו את הארץ בכתם קשה ביותר:

ארץ אוכלת יושביה

 הוציאו דיבת הארץ

זו הטרגדיה ועל כך נענשו ונענשנו כולנו

ותעריף הסנגוריה הציבורית אך חמישה לצדקה

"טובה הארץ מאד מאד"

מדוע נכפל כאן המאד"

 אלא שבשביל לקבל תשובה אפשרית צריך להתחקות אחר המושג "מאד"

לצערי מושג זה שהוא נזר של מהות פורש על דרך הצימצום של חומר דווקא ולא היא

 הפעם הראשונה שמושג זה נזכר בתורה היה לאחר בריאת האדם ולא בכדי כי "מאד" גם אותיות "אדם"

והטוב מאד שבבריאה, השתכלל לכזה, בגלל התוספת הכי חשובה בריאת האדם

 שהרי קודם לכן הבריאה הגיעה אך למדרגת : "כי טוב" בלבד

 ענין זה בא לסמן לנו שמכאן ואילך

 שבכל מקום שמופיע הביטוי "מאד" במקרא

 מצווה אתה לחפש את האדם או ערך האדם שעומד מאחוריו

 והנה אם נשוב לעיניננו לפסוק האמור ולכפל הביטוי ה"אדם" שבו

 בא לומר לנו כי לעולם ארץ ישראל תהא "טובה"

 רק אם ינהגו בה :

 "אדם לאדם – כאדם

 והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת,

אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים

 של גאולה