במאמר דרש מסויים עמדו על השאלה שבין לשון רבים ללשון יחיד שבפרק ה פסוקים ה-י
השאלה שמעורר הכותב הנכבד עמוקה היא
והיא פותחת בפנינו עוד צוהר דק
אל אותה מערכת היחסים ה"ערבותיים",שבין איש לאישה
לא בכדי פרשיה זו פותחת ב"איש או אישה"
שבאה התורה לבשרנו
כי איש או אישה העושים עוולה חברתית כל שהיא ואין בן הזוג מוחא ועומד בפרץ
כי אז החטאה, מתייחסת לשניהם ושניהם צריכים וידוי [מכאן לשון הרבים]
ואומנם לא הגדילה התורה מעבר לזה שהאשמה בנפש [בצלקת הרוחנית] והשילום – השבת המצב לקדמותו נופלים אך על ראשו של המעוול הראשי
אך כאמור ביקשה התורה בענינים חשובים שכאלה שבין אדם לחברו, להרחיב את מעגל האחריות גם לבן הזוג
ואם צריך הוכחה כי אכן פרשיה זו אכן מתייחסת ל"איש ואישתו",
תבוא הפרשה שלאחריה כממשיכה בין איש לאישתו
פרשת אישה סוטה
כך או כך ,
בפנינו שוב הוכחה ניצחת כי כל תורה כולה
כרמיזתו של הלל הזקן :
"ואהבת לריעך כמוך"
שהרי בפרשיה זו ,התורה שוב מעצימה עוולה חברתית
לכלל "מעל בה'
חטאי האדם כלפי האדם, הינם חמורים יותר מכל,
שהם יורדים לשורש העיקר
מעילה בה'
