באפלת אשמורת אחרונה של גאולה - צריך ``סדר`` 

ליל הסדר מתווה הסדר לגאולה .
שוודאי בגאולת הקץ, אין גאולה בלוא אחדות הכל ,ובאשר הם .
אחדות כל ארבעת הבנים שכולם צריכים להיות מסובים סביב שולחן אחד ודווקא על בסיס לחם עוני כמכנה משותף חומרי הנמוך ביותר

לבטא צניעות מחד וערבות הדדית מוחלטת מאידך .
והנה אין לך עת שיש בה הרבה שאלות וקושיות כמו בעת הגאולה שנבכיה עלומים בפני רבים והשאלות קשות ומציקות [שואה] והנה אנו מצווים שלא לברוח מהן מהשאלות הקשות .
ולא רק זאת כל סיפור יציאת מצרים לא בא לחדד פרקי היסטוריה עתיקים אלא : ``בעבור זה ``.
בעבור הגאולה שבפתח ללמוד מיצאת מצרים על יצאת מצרים דעכשיו.
אמונה שאין בה שאלות, איננה אמונה של אמת. שהרי אמונה של חסידים שוטים מתחברת בקצה האחר של המעגל עם עבודת האלילים
על כן מצווה לשאול ושוב לשאול בגאולה ולהקשות כי מתוך השאלות הקשות תצמחנה גם התשובות אשר יאחדו את כל ה``בנים``
ובמסגרת השאלות, גם מדגימים פיזית - אכילת מרור של ``שואה``...
ומשום שכאמור יש שאלות שאין עליהם תשובה ברורה ומיישבת על אתר את דעת אדם,

 צריך ארבע כוסות  של יין .

הטשטוש הזמני הזה מגבש מינה וביה את כל מרכיבי הגאולה [לשונות הגאולה]
ומעל כל זה מרחפת הקריאה הכללית : ``כל דכפין יתי ויכול`` .

שאין לך גאולה בלא צדקה

ושאין אליהו נכנס לדלת הפתוחה אלא כאחרון העניים.[זכרו עקרון זה]
וגם האפיקומן שנאכל על השובע, לא בא אלא לחדד שוב את העיקרון :

כי בגאולה של יהודים, אין כלכלת שוק אנחנו עמלים למען עצמינו אך לשובע. מעבר לזה, אנו מפיקים ``מן`` [אפיקו-מן] בעבור האחר שאין לו.
תודה על ההזדמנות וחג גאולה כשר שמח  

 ההגדה - והגדת לבנך
 
: הסיפור הטוב ביותר, כשאדם מספר לעצמו...
כשהכתוב משתמש בביטוי המיוחד :
"והגדך"
הוא מתכוון לומר והגדת אתה לעצמך
שרק מתוך כך המסר הערכי העמוק והכבד גם עובר גם לבנך
שיציאת מצרים איננה ככל הסיפורים שמספרים לילדים
סיפור זה צריך להיות "בוגר" מראשיתו.
וכך ועם כל הכבוד ,לדעתי
הסיפור חייב להיות של סיפור גדול של גדול וכך גם להעבירו ולהציגו לקטן.
הפיספוס הגדול ביותר הוא שיציאת מצרים מסופרת לא ברמה של "היגד" אלא כעוד סיפור לילדים
משה אהרון נווה עמל, )