חומש דברים - הפריזמה האמיתית והדרמטית של התורה

 בס"ד.

חומש דברים בעיניי הוא החומש הכי משמעותי בתורה

משום שהוא מציב כעין ריתמת חיבור קשיחה כאתגר לחבר אותו כשלמות של מעגל אחד

עם החומש הריאשון - חומש בראשית.

 ובכך ליצור שלמות אחת לא רק נורמטיבית ומוסרית  אלא גם רעיונית היסטורית.

 לא רק זאת אף זאת חומש דברים  בכינויו כ"משנה תורה"

יש בו את כל המרכיבים של הנוסחה האולטימטיבית .

להפיכת התורה להלכה חייה המהלכת ובועטת והנוכחת בכל הוויה עם אמירה רלוונטית לכל הדורות .

במילים פשוטות יותר,בפתח חומש דברים  הניח לנו משה רבנו את נשמת אפה של השיטה.

את הנוסחה לעידכונה וחיותה האמיתית של התורה.

 לאחר תקופה קצרה של כארבעים שנה חש משה כבר אז חש בצורך לא רק לסכם את הדברים.

אלא גם לעדכנם ולהתאימם לעת החדשה והמשתנה .

 הוא גם הצביע על על הטכניקה .:

של "ביאור" - אותה הפרשנות שבאה להאיר כל תוצאה אפלה בנורמות הנהוגות .

 המילה "ביאור" לא בכדי נגזרת ומבליעה בתוכה את המילה "אור .[בו-אור - בדבר התורה]

אבל יותר מזה במילה "באר" שבה עשה שימוש משה יש גם את הכיוון אל אותו האור "באר" .

אותיות "ברא" .כלומר : יש והעלאת האור בפינותיה האפלות של התורה  - הוא כעין בריה חדשה .

 ואין להירתע מכך .

שהרי לא אחרים מאשר חז"ל כהשעה הייתה צריכה לכך. אזרו אומץ ונתנו לגופי התורה פרשנויות הפוכות מפשט המילים הכתובות .

והכל כדי לקיים "וחי בהם" במצוות התורה.

 כאן אולי המקום לשוב ולצטט את דבריו המפורשים של משה לעניין זה :

                                    ""בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור"

הנה כי כן, כך בבקשה דמיינו לכם את דברי משה :

 "בעבר הירדן" -כשעוברים במצוות התורה למצב של "ירידה"  .

"מואב" -ומייחסים זאת למצוות אבינו אלוהינו .

כי אז מצפים מהמנהיג והרועה הרוחני להיות לא רק כמשה אלא בבחינת "הואיל" .

כלומר הוא כ"אל" וכל כך כדי  "לבאר" להוסיף כאמור האור ובבריות חדשות ומאירות .

שהתורה הזאת תהייה לה אמירה גם רלוונתיחת בבחינת : "את התורה הזאת לאמור".

          ואם לא די באלה,חומש דברים בסופו מספק לנו גם את הסחורה ההיסטורית - בהא הידיעה .

 מספק את הסיבה מדוע משה גם נקרא ולא בכדי "אבי הנביאים."

 משה בשלהי החומש למעשה מנבא על סגירתו של המעגל אשר התחיל בבריאה ובבראשית .

הוא מנבא על קץ הימים בלשונו :"אחרית הימים".

 הוא מנבא על הנדבך היסודי והמהותי של אחרית הימים היא :

        "הרעה של אחרית הימים".

 השואה האיומה של עמנו לפני מספר דורות .

 הנה אם כן ,ספר דברים  איננו רק סתם ספר המסכם את התורה ובכך חותם אותה.

אלא הוא ספר המעדכן את התורה ומותיר אותה בעבורנו כספר רלוונטי פתוח בכל מובן .

 הוא גם כעין פקעת של כל המתח שהצטבר מאז יציאת מצרים .

מתח לא רק נורמטיבי ומוסרי אלא כאמור גם רעיוני היסטורי.

 השיא שלו כאמור הוא נבואתו של אבי הנביאים על אחרית הימים וסגירתו של המעגל .

 מאפייניה של אותה אחרית הימים ללא ספק היא אותה האושייה של "הרעה של אחרית הימים" התופסת מקום נכבד

 ושבעקבותיה באה התקומה כאתחלתא .

במעלה לגאולה השלמה

של אחרית הימים.

הר סיני בלי הר האמורי הוא הר חורב